במשנה הקודמת למדנו כי האדם משלים את סדר הדברים ממש לפני נטילת הידיים למצה ולמרור, ולאחר מכן אוכלים את הסעודה. המשנה שלפנינו פותחת בתיאור הנעשה לאחר הסעודה.
הכוס השלישית:
מוזגים לו כוס שלישית, ועליה הוא מברך את ברכת המזון.
הכוס הרביעית:
על הכוס הרביעית הוא גומר את שאר ההלל, ואומר עליה את מה שנקרא "ברכת השיר". מהי אותה ברכת השיר?
יש המבארים שזוהי הברכה המסיימת את ההלל, החותמת ב"יהללוך".
ויש אומרים שהכוונה ל"נשמת", החותמת אף היא ב"ישתבח".
עוד אמרנו כי בגמרא מבואר שמוסיפים את מה שאנו קוראים 'הלל הגדול', ובו מסיימים.
השתייה בין הכוסות:
בין הכוסות הללו - בין שתי הכוסות הראשונות לשתי הכוסות האחרונות, אם רצה לשתות - הרשות בידו, שכן יין הבא באמצע הסעודה אינו משכר.
בין הכוס השלישית לרביעית - אין לשתות, מחשש שישתכר ולא יוכל להשלים את הסדר.
יין שלפני הסעודה - דינו כיין שבתוך הסעודה, ואף הוא אינו משכר. לפיכך מותר לשתות גם בין הכוס הראשונה לשנייה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר שתי הכוסות האחרונות: על הכוס השלישית מברכים ברכת המזון, ועל הרביעית גומרים את ההלל ואומרים את ברכת השיר - בין לדעה שהיא "יהללוך" ובין לדעה שהיא "נשמת" החותמת ב"ישתבח", ובתוספת הגמרא מסיימים בהלל הגדול. כן למדנו את דיני השתייה שבין הכוסות: המותרת קודם הסעודה ובתוכה, והאסורה בין הכוס השלישית לרביעית מחשש שכרות שתמנע את השלמת הסדר.