פסחים, פרק עשירי, משנה שנייה. משנה זו מביאה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל שכבר נשנתה במסכת ברכות. לשון המשנה: "מזגו לו כוס ראשון" - מוזגים לאדם את הכוס הראשונה של יין בסדר, ומלשון "מזגו לו" עולה שראוי שאחר ימזוג לו את ארבע הכוסות.
מחלוקת בית שמאי ובית הלל בסדר ברכות הקידוש:
"בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין" - תחילה ברכת היום, 'מקדש ישראל והזמנים', ולאחריה ברכת 'בורא פרי הגפן'.
"ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום" - תחילה ברכת 'בורא פרי הגפן', ולאחריה ברכת הקידוש, 'מקדש ישראל והזמנים'.
טעמי המחלוקת, כמבואר בברייתא:
טעם בית שמאי: היום הוא הגורם לכך שיהיה חיוב יין כלל, ולפיכך מקדימים את הברכה על היום, ורק לאחריה את הברכה על היין.
טעם בית הלל: היין הוא הגורם שברכת הקידוש תיאמר, ולפיכך יש להקדים את הברכה על היין. ועוד, ברכת היין שכיחה יותר, וכלל הוא 'תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם': מקדימים את הברכה השכיחה, ולכן אומרים 'בורא פרי הגפן' תחילה.
להלכה נפסק כבית הלל, וכן אנו נוהגים למעשה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר הברכות על הכוס הראשונה: לדעת בית שמאי ברכת היום קודמת, שכן היום הוא הגורם לחיוב היין; ולדעת בית הלל ברכת היין קודמת, הן משום שהיין גורם לאמירת הקידוש והן משום שהוא התדיר - וכמותם הלכה.