פסחים, פרק א', משנה ה'. במשנה הקודמת למדנו את דעתו של רבי יהודה: אדם רשאי לאכול חמץ בערב פסח במשך כל השעה הרביעית של היום - ביום שאורכו משש לשש, עד השעה עשר בבוקר. בשעה החמישית "תולין", ולשון תלייה כמאזניים: אין אוכלים את החמץ, אך אין חובה לשורפו עדיין - עדיין מותר ליהנות ממנו ואף למוכרו. את השריפה עושים בתחילת השעה השישית.
"ועוד אמר רבי יהודה" - סימן שתי החלות:
במשנתנו מוסיף רבי יהודה עובדה נוספת על האופן שבו התמודדו עם בעיית קביעת הזמן בערב פסח בזמן בית המקדש: "שתי חלות של תודה פסולות מונחות על גג האיצטבא".
קורבן התודה היה קורבן שלמים, בהמה שהובאה, ועמה ארבעים לחמים - ומתוכם עשרה לחמי חמץ. ראוי לציין שכל דבר שיש בו דגן בבית המקדש היה שלא מן החמץ; למעט שתי הלחם של שבועות ועשרת לחמי התודה, לא היה במקדש חמץ כלל, וכל שאר הדברים היו כשרים לפסח בכל ימות השנה.
שתיים מעשרת לחמי החמץ של קורבן מסוים, שנפסלו, היו מניחים בערב פסח על גג האיצטבא - מעין מרפסת גבוהה שהייתה בבית המקדש - כך שיהיו גלויות לעיני כל העם. וכך שימשו שתי החלות סימן לזמן:
"כל זמן שמונחות" - כל זמן ששתיהן מונחות שם למעלה, "כל העם אוכלים": הכול יודעים שמותר עדיין לאכול חמץ, כלומר במשך השעה הרביעית.
"ניטלה אחת" - משהוסרה אחת משתי החלות, ידעו שהגיע זמן ה"תולין": "לא אוכלין ולא שורפין" - אין אוכלים את החמץ, אך אין חובה לשורפו ועדיין מותר ליהנות ממנו. זו דעתו של רבי יהודה במשנה הקודמת, בשעה החמישית.
"ניטלו שתיהן" - משהוסרו שתי החלות, היה זה סימן שהגיע זמן ביעור החמץ, ולפיכך "התחילו כל העם שורפין".
דעת רבן גמליאל:
רבן גמליאל מעלה נקודה שהיא למעשה חלק מן המחלוקת שבמשנה הקודמת, בשאלה עד מתי בדיוק ניתן לאכול חמץ:
"חולין נאכל כל ארבע" - חמץ של חולין, הנאכל בידי ישראל רגיל ולא בידי כהן בלבד, נאכל כל השעה הרביעית.
"ותרומה כל חמש" - תרומה, שאין רצוננו לשורפה אלא בהכרח, שכן אסור לשורפה אלא כשאין ברירה, נאכלת כל השעה החמישית, עד השעה אחת עשרה.
"ושורפין מתחילת שש" - עם צאת השעה החמישית, בתחילת השעה השישית, שורפים את החמץ.
לסיכום: במשנה זו מוסיף רבי יהודה כיצד נקבע הזמן למעשה בבית המקדש - שתי חלות תודה פסולות שהונחו על גג האיצטבא, ובהסרתן בזו אחר זו סימנו את מעבר העם מאכילה לתלייה ומתלייה לשריפה. לעומתו מחלק רבן גמליאל בין חולין, הנאכל כל ארבע, לתרומה, הנאכלת כל חמש, ושריפת החמץ בתחילת שש.