פרה, פרק י, משנה ה. הפרק הזה עוסק בחומרות המיוחדות שנוהגות בכל דבר שהוא טהור לחטאת, כלומר אפר הפרה האדומה והמים שקודשו בו. כל דבר שאינו טהור לחטאת בעצמו מטמא אדם או כלי שהם טהורים לחטאת, ואפילו נגיעה עקיפה יכולה להספיק. משנתנו מביאה מחלוקת במקרה שבו לא נגע שום דבר בשום דבר: כלי הועבר באוויר מעל מקום שאינו טהור לחטאת.
המקרה
"היה עומד חוץ לתנור", אדם שעמד בצדו החיצוני של התנור, "ופשט ידו לחלון", והושיט את ידו לעבר החלון, "ונטל את הלגין", ולקח משם את הלגין, "והעבירו על גבי התנור", והעביר אותו מעל לתנור. "רבי עקיבא מטמא", רבי עקיבא פוסק שנטמא, "וחכמים מטהרין", וחכמים פוסקים שנשאר טהור.
נצייר את התמונה. אדם שנשמר בטהרה לחטאת עומד בצדו הרחוק של התנור, והתנור חוצה בינו ובין החלון. הוא מושיט את ידו מעליו, אוחז בלגין, כד של מי חטאת המונח על אדן החלון, ומקרב אותו אליו. במהלך התנועה הזאת עובר הכד באוויר בסמוך ממש מעל התנור.
המחלוקת
רבי עקיבא סובר שמי החטאת נטמאו. הוא מיישם כאן כלל שלו המופיע במקום אחר במסכת: דבר המיטלטל באוויר נידון כאילו כבר ירד ונח למטה. מכיוון שדרכו של הכד עברה מעל תנור, מקום שאינו טהור לחטאת, רואים אותו כאילו נח שם, ולפיכך הכד והמים שבו טמאים.
חכמים חולקים. הם אינם מקבלים שהעברה באוויר שווה להנחה, ולכן שום דבר כאן לא נגע בטומאה. הכד נשאר טהור, וההלכה כחכמים.
מה מותר להחזיק מעל התנור
המשנה ממשיכה: "אבל עומד הוא", אבל מותר לו לעמוד, "הטהור לחטאת", לאותו אדם שנשמר בטהרה לחטאת, "על גבי תנור", ממש על התנור עצמו, "ובידו כלי ריקן טהור לחטאת", כשהוא אוחז כלי שאינו מלא, שנשמר בטהרה לחטאת, "ומים שאינן מקודשין", או מים שעדיין לא נתן בהם את האפר.
החומרה שבמקרה הראשון מוגבלת לאפר הפרה עצמו ולמים שכבר קודשו בו; רק הם צריכים להישמר ממקום שאינו טהור לחטאת. כלי שיוחד ונשמר בטהרה לחטאת אך הוא ריק, וכן מים שנשאבו ועדיין לא נתערבו באפר, אינם בכלל האיסור הזה. מכאן הפסק כאן: האדם הנושא אותם יכול לעמוד ממש על גבי התנור, ואף מותר להניחם במקום שאין בו טהרה.