פרה, פרק ז, משנה ד. הפרק הזה עוסק במלאכה הפוסלת את המים שהוכנו לפרה אדומה. בין מילוי המים לקידושם, כלומר נתינת האפר לתוכם, אסור לעוסק בהם לפנות למלאכה אחרת. שני כללים שולטים בכל דברי המשנה שלנו: המלאכה פוסלת רק את מימיו של העושה אותה, ומשעה שנתקדשו המים כבר אין מלאכה שלאחר מכן פוגמת בהם. משנתנו מיישמת את הכללים האלה בשני אנשים העושים חסד זה עם זה, והתוצאות משתנות לפי סדר הטובות.
ארבעת המקרים
ארבעה חילופי שירותים נמנים כאן. "קדש לי", תן את האפר במימי, "ואקדש לך", ואעשה כן במימיך: "הראשון כשר", רק המוקדם מבין השניים עומד. "מלא לי", מלא מים בשבילי, "ואמלא לך", ואמלא בשבילך: "האחרון כשר", וכאן דווקא המאוחר הוא שנשאר כשר. "קדש לי ואמלא לך", תן אפר במימי ואני אמלא בשבילך: "שניהם כשרין", ולא נפסד דבר. "מלא לי ואקדש לך", מלא בשבילי ואני אתן אפר במימיך: "שניהם פסולין", ושניהם נפסדו.
קדש לי ואקדש לך
דמיינו שני אנשים, שכל אחד מהם מילא מים לקידוש שלו, ואחד מציע חילופי שירותים. הקידוש הראשון כשר: בשעה שחברו נותן את האפר במימיו, אותו חבר עוד לא עשה שום מלאכה, ומשנתקדשו המים, כל מלאכה שתבוא אחר כך אינה פוגעת בהם. אבל הקידוש השני פסול. מי שמימיו נתקדשו ראשונים עושה כעת את מלאכת הקידוש של מימי חברו, והוא עושה אותה בשעה שמימי החבר עדיין ממתינים לקידושם. נמצא שמימי החבר נפסלו במלאכת בעליהם עצמו קודם שנתקדשו.
מלא לי ואמלא לך
כאן סדר הכשרות מתהפך, והאחרון הוא הכשר. המים שנתמלאו ראשונים פסולים, שהרי בעליהם הלך ומילא מים לחברו, ומלאכה זו נעשתה בפרק הזמן שבין מילוי מימיו שלו ובין קידושם. המים שנתמלאו שניים אינם נפגמים כך, שכן בעליהם לא עשה דבר ברווח שבין מילויים לקידושם.
קדש לי ואמלא לך
בסידור הזה שניהם כשרים. הקידוש כשר, לפי שבעל המים עשה את מלאכתו, המילוי לחברו, רק לאחר מכן, ומלאכה שלאחר הקידוש אינה מזיקה. וגם המים שנתמלאו אחרי אותו קידוש כשרים, שכן בעליהם, שכבר סיים את חלקו, אינו עושה שום מלאכה בין מילויים לקידושם.
מלא לי ואקדש לך
כאן הכול מתמוטט, מן הטעם ההפוך. המים שנתמלאו ראשונים פסולים, לפי שבעליהם עסק בקידוש מימי חברו בפרק הזמן שבין מילוי מימיו שלו ובין קידושם: מלאכה בדיוק ברגע האסור. וגם המים שנתמלאו קודם לכן פסולים, שהרי בעליהם עשה את מלאכת מילוי המים לחברו בעוד מימיו שלו ממתינים לקידוש.
כל המשנה סובבת סביב פרק זמן רגיש אחד. מן הרגע שנתמלאו מימיו של אדם ועד שניתן בהם האפר, עליו להישמר מכל מלאכה אחרת, ומעשה חסד שנעשה למען חבר בחלון הזמן הזה אינו פחות מלאכה מכל עבודה אחרת.