פרה, פרק ט', משנה ג'. הפרק הזה עוסק כולו בדרכים שבהן המים המקודשים, המים שאפר הפרה האדומה נתן בהם, נפסלים מהזאה. משנתנו עוברת מדברים שנפלו לתוך המים אל בעלי חיים שבאים ושותים מהם.
המשנה פותחת: "שתת מהן בהמה או חיה, פסולין", בהמה או חיה ששתו מן המים, המים פסולים.
הטעם שבעל חיין כזה מקלקל את המים הוא שבשעת שתייתו הוא מחזיר רוק אל תוך הכלי, והלחות החוזרת הזאת פוסלת את המים המקודשים. מכאן והלאה המשנה עוברת על סוגי בעלי החיים השונים ושואלת בכל אחד ואחד: האם דרך שתייתו גורמת לו להחזיר משהו אל המים.
עופות
בבעלי הכנף פוסקת המשנה: "כל העופות פוסלין", כל מיני העוף מקלקלים את המים, ומיד נרשם יוצא מן הכלל, "חוץ מן היונה", היונה אינה בכלל, "מפני שהיא מוצצת", לפי שהיונה מכניסה את הנוזל לתוכה בדרך של מציצה.
העופות בדרך כלל שותים באופן שמשאיר רוק במים. היונה היא היוצאת מן הכלל: היא מוצצת את המים אל תוכה, ולכן שום דבר משלה אינו חוזר אל הכלי, והמים נשארים כשרים.
שרצים
ועכשיו לבריות הקטנות הרוחשות, ובהן פוסקת המשנה: "כל השרצים אינן פוסלין", ככלל הם משאירים את המים כשרים, ושוב נרשם יוצא מן הכלל אחד, "חוץ מן החולדה", החולדה שונה, "מפני שהיא מלקקת", לפי שהיא לוקחת את המים בלקיקה בלשון.
כאן הכלל הפוך. כסוג, הבריות הקטנות האלה אינן מקלקלות את המים כששותות מהם. החולדה יוצאת מן הכלל בגלל אופן הלקיקה שלה בלשון, שמחזיר את הרוק שלה אל מה שנשאר בכלי.
שתי דעות נוספות
רבן גמליאל מוסיף בעל חיים נוסף לרשימה. "רבן גמליאל אומר", לדעתו "אף הנחש", גם נחש מקלקל את המים המקודשים, "מפני שהוא מקיא", לפי שבשעת שתייתו הוא מוציא נוזל בחזרה מפיו אל מה שנשאר בכלי.
"רבי אליעזר אומר: אף העכבר", רבי אליעזר אומר שגם עכבר פוסל את המים.
ההלכה אינה כרבי אליעזר בזה. עכבר ששתה מן המים המקודשים, המים נשארים כשרים לשימוש.
המשנה מלמדת אותנו להסתכל לא רק על עצם העובדה שבעל חיים שתה, אלא על אופן השתייה. אותה שתייה עצמה, כשהיא נעשית על ידי יונה וכשהיא נעשית על ידי חולדה, מביאה לתוצאות הפוכות בכלי של מי חטאת, וההלכה שוקלת בדיוק את דרכו של כל בעל חיים ובעל חיים.