נידה, פרק א, משנה ד. כל הפרק סובב סביב שאלה אחת: אישה שראתה דם, האם טומאתה מתחילה רק מאותו רגע, או שהיא נמשכת אחורנית בזמן? ההלכה מציגה שתי אפשרויות. האחת, מעת לעת, טומאה למפרע של עשרים וארבע השעות שקדמו לראייה, ולפיה כל הטהרות שנגעה בהן באותו פרק זמן נחשבות טמאות. השנייה, דיה שעתה, שדי לה בשעתה: היא טמאה משעה שראתה ולא רגע אחד קודם לכן. עד כה קישרה המשנה את דיה שעתה לאישה שיש לה וסת קבוע, שהמחזור שלה בא בזמן צפוי בכל חודש. משנתנו מוסיפה קבוצת נשים שזוכות באותה קולא עצמה, אף שזמני ראייתן אינם סדירים כלל.
"רבי אליעזר אומר, ארבע נשים דיין שעתן". רבי אליעזר מלמד שיש ארבע נשים שדי להן בשעתן. אלו נשים שאין להן וסת קבוע, שאינן נעשות נידות בזמן קבוע מחודש לחודש, ואף על פי כן אין מטילים עליהן טומאה למפרע. טומאתן היא מרגע הראייה ולהלן, מכאן ולהבא.
מי הן הארבע?
- בתולה, נערה שדמיה בתוליים.
- מעוברת, אישה הרה.
- מניקה, אישה המניקה את בנה.
- זקנה, אישה שכבר עברו עליה שנות הראייה.
כל אחת מארבע אלו נמצאת בשלב חיים שבו אין מצפים לסדר הרגיל, ולכן סובר רבי אליעזר שאין יסוד להימשך אחורנית אל היום שעבר ולהחליט שכל מה שנגעה בו קודם לכן טמא.
חלוקתו של רבי יהושע
רבי יהושע חולק: "אמר רבי יהושע, אני לא שמעתי אלא בבתולה". המסורת שקיבל עסקה במקרה אחד בלבד, בבתולה. לדעתו היא היחידה מכל הרשימה שנפטרת מטומאה למפרע, ואילו המעוברת, המניקה והזקנה כולן בכלל הדין הרגיל ומטמאות גם את עשרים וארבע השעות שקדמו לראייה.
המילה האחרונה
המשנה אינה מותירה את המחלוקת פתוחה. מסקנתה היא פסק: "אבל הלכה כרבי אליעזר". אנו פוסקים כרבי אליעזר. כל אחת מארבע הנשים שמנה נידונת בדיין שעתן, כך שטומאתה מתחילה במקום שבו מתחילה הראייה ונמשכת קדימה בלבד, והשעות שקדמו לה נשארות נקיות לחלוטין.