הפרק שלפנינו עוסק בצרעת המופיעה על בגד, על פריט לבוש. התורה מונה שלושה חומרים שיכולים להיטמא בנגעים:
צמר - ודווקא הצמר הקלאסי הבא מן הכבשים, ולא צמר הבא מבעלי חיים אחרים.
פשתן.
עור.
תערובת של צמר כבשים וצמר גמלים:
המשנה עוסקת בבגד שנעשה מצמר הבא מכבשים ומצמר של גמלים שנטוו יחדיו, כך שכל חוט וחוט מורכב משני סוגי הצמר. מעמדו של הבגד נקבע לפי הרוב שבתערובת:
רוב צמר גמלים בכל אחד מן החוטים: הבגד כולו אינו מיטמא, אף אם הופיע עליו נגע, שכן מעמד הבגד הולך אחר רובו.
רוב צמר כבשים בכל אחד מן החוטים: פריט הלבוש מיטמא אם הופיע עליו נגע, שאף כאן הולכים אחר הרוב שבתערובת.
מחצה על מחצה: אין כאן רוב של צמר גמלים כדי לבטל את מיעוט צמר הכבשים ולהחשיבו כדבר שאינו חשוב. נמצא שהחצי שבחוט המורכב מצמר כבשים נחשב חשוב, ואין ביכולתנו להתעלם ממנו. לפיכך פריט לבוש כזה מיטמא אם הופיע עליו נגע, משום שחלקו צמר כבשים שאינו בטל ברוב אחר - וככל פריט לבוש העשוי מצמר כבשים, הוא מיטמא בצרעת.
תערובת של פשתן וקנבוס:
הנחיות והלכות זהות חלות על בגד שחוטיו נטוו מתערובת של פשתן וקנבוס. הקנבוס בא מצמח אחר הגדל מן האדמה, ובכך הוא דומה מאוד לפשתן, אך בסופו של דבר אין הוא פשתן ממש - ורק בגד פשתן אמיתי מיטמא בנגעים. משום כך, כאשר הוא מעורב במין אחר, נקבעת ההלכה לפי אותם קריטריונים שנמנו זה עתה במשנה.
לסיכום: בפרק זה למדנו כי שלושה חומרים בלבד מיטמאים בנגעים - צמר כבשים, פשתן ועור. בבגד שנטווה מתערובת של מין הראוי להיטמא עם מין שאינו ראוי, הולכים אחר הרוב שבכל חוט: רוב צמר גמלים - אינו מיטמא, רוב צמר כבשים - מיטמא, ובמחצה על מחצה מיטמא, שכן אין רוב היכול לבטל את המין החשוב. ואותם קריטריונים עצמם נוהגים בתערובת של פשתן וקנבוס.