נגעים, פרק ו', משנה ב'. רוב הפרק הזה עוסק בצורות השונות של המחיה, אותו כתם של בשר בריא שנמצא בתוך הבהרת. אבל לפני שהמשנה נכנסת למה שנמצא בתוך הנגע, היא קובעת קודם כל את מידתו של הנגע עצמו: שיעור כגריס, שיעור שכבר פגשנו בו פעמים רבות. כאן המשנה מגדירה אותו בדיוק רב.
המשנה פותחת במילים "גופה של בהרת", כלומר גוף הכתם ממש. וצריך לזכור שהבהרת כאן אינה מוגבלת לגוון אחד מסוים: זהו שם כללי לכל ארבע דרגות הלובן שנמנו בפרק הראשון, וגם לארבעת המקרים שבהם מעורב אדום בתוך אותם לבנים. בכל גוון שבו נעסוק, הכתם צריך לכסות שיעור קבוע של עור.
כגריס הקילקי מרובע
והשיעור הוא "כגריס הקילקי מרובע". הרב מבאר שגריס הוא חצי פול, כלומר פול שנחצה לשניים. השורש גר"ס משמעו חיתוך או כתישה, והוא אותו שורש שאנחנו משתמשים בו בלימוד: הגירסא של הגמרא היא מה שנטחן ונקבע בשכלו של אדם.
קילקי הוא שם מקום. המפרשים מציינים שהפולים שגדלו שם היו גדולים במיוחד, ופירוש המשניות מביא מן התוספתא שהגריס שהמשנה מדברת בו רחב יותר מרוחב אגודלו של אדם. זהו שיעור לא קטן.
ועל כך מוסיפה המשנה את המילה "מרובע". והרי אין פול מרובע; הפולים אליפטיים, מוארכים, לפעמים כמעט עגולים. לכן מבאר הרב שלוקחים את שטח הפול ומסדרים אותו מחדש בצורת ריבוע (ויש שמבינים שהריבוע הוא כזה שצלעו כאורך הפול). אותו ריבוע הוא זה שצריך שיהיה לו מקום בתוך הבהרת. כאשר אפשר להניח את ריבוע הגריס בתוך גבולות הכתם, הנגע בשיעור שמקבל טומאה. וכשאין שום דרך להכניס את הריבוע לתוכו, הכתם חסר מן השיעור ואינו מטמא את האדם.
תשע עדשות ושלושים ושש שערות
מכאן עוברת המשנה ליחידות מידה קטנות יותר. "מקום הגריס תשע עדשות": השטח שהגריס תופס שווה לתשע עדשות. סדר תשע עדשות זו בצד זו וקיבלת את שטחו של גריס, כלומר את הבהרת הקטנה ביותר שנחשבת.
והמשנה מפרקת עוד שלב: "מקום העדשה ארבע שערות", שטחה של עדשה אחת הוא ארבע שערות, כלומר שתי שערות על שתי שערות, כשכל אחת מרוחקת מעט מחברתה. נמצא שכל עדשה היא כשטח של ארבע שערות.
והמסקנה עולה בחשבון פשוט: "נמצאו שלושים ושש שערות". תשע עדשות כפול ארבע שערות בכל אחת, הרי שלושים ושש. בתוך מקומו של גריס יש שלושים ושש שערות, ורווח קטן בין שערה לשערה. זהו השטח המדויק המינימלי של בהרת.