נדרים, פרק י"א, משנה י"א. משנה זו מביאה שתי דוגמאות נוספות למצבים שבהם רשאי הבעל להפר את הנדר, מפני שהם נחשבים דברים שבינו לבינה - עניין שבין שני בני הזוג. הפרה זו חלה לכל הפחות במה שנוגע אליו, אף אם הנדר יישאר בתוקפו כלפי אדם אחר.
שני המקרים שבמשנה:
"קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך" - האישה נודרת שלא תיהנה מאביה ומאבי בעלה אם תעשה דבר מה למען בעלה. אף על פי שעדיין לא עשתה דבר למענו, ולפיכך טרם נאסרו עליה, רשאי הבעל להפר את הנדר כבר בשלב זה, עוד בטרם חל.
"שאיני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך" - האישה נודרת שלא תיהנה מבעלה אם תעשה דבר מה למען אביה או למען אבי בעלה. אף נדר זה נחשב דברים שבינו לבינה, שכן נוצר מצב שאין היא יכולה לעשות דבר למען אביה או אביו, מחשש שיחול הנדר ותיאסר בהנאה מבעלה.
בשני המקרים קובעת המשנה: "הרי זה יפר" - הבעל רשאי להפר, משום שאלו דברים שבינו לבינה, עניינים שבין שניהם.
לסיכום: במשנה זו למדנו שתי דוגמאות נוספות לנדרים המוגדרים כדברים שבינו לבינה: נדר שלא תיהנה מאביה ומאבי בעלה אם תעשה דבר למען בעלה, ונדר שלא תיהנה מבעלה אם תעשה דבר למען אביה או אבי בעלה. בשני המקרים רשאי הבעל להפר, ואף קודם שחל הנדר בפועל.