נדרים, פרק י"א, משנה י"ב - המשנה האחרונה במסכת נדרים. לכאורה אין עניינה קשור לנושא המסכת, אך היא נשנית כאן משום שאחד המקרים שבה כולל נדר שבין איש לאשתו.
המשנה פותחת: "בראשונה היו אומרים שלוש נשים יוצאות ונוטלות כתובה" - בתחילה קבעו חכמים שלושה מקרים שבהם רשאית האישה לתבוע גירושין ולגבות את כתובתה על סמך טענתה בלבד. כפי שנראה בהמשך המשנה, הלכה זו השתנתה לבסוף.
שלוש הנשים וטענותיהן:
"האומרת טמאה אני לך" - אשת כהן הטוענת כי נאנסה על ידי אדם אחר. ההלכה היא שאנוסה אסורה על בעלה הכהן, שכן כל ביאה מאיש אחר אוסרתה עליו, ושוב אין הוא יכול לחיות עמה. לפיכך עליהם להתגרש, ומאחר שהדבר אירע כשהיא ברשותו, נוקטים חז"ל בלשון "נסתחפה שדהו" - כאילו הוצף שדהו של הבעל. זהו אונס שאירע לו, ולכן האחריות הכספית מוטלת עליו והוא חייב בתשלום הכתובה.
"שמים ביני לבינך" - לשון נקייה לטענה שיש בעיה הידועה לשניהם בלבד: הבעל אינו מסוגל מבחינה גופנית לקיים עמה יחסי אישות, ואין ביכולתם להביא ילדים לעולם. היא רומזת בכך שרק היושב בשמים יודע על הבעיה שביניהם. ויש המפרשים שהכוונה למרחק: כמרחק שמים מארץ, כך רחוקים הם זה מזה מבחינה גופנית. בטענה זו רשאית היא לתבוע גירושין ולגבות את כתובתה.
"נטולה אני מן היהודים" - ביטוי לכך שאסרה על עצמה בנדר לקיים יחסי אישות עם כל יהודי, ובכללם בעלה. ההנחה היא שנדרה נדר כזה משום שקשה עליה הדבר מאוד מבחינה גופנית, ונמצא שהיא כאנוסה - כאישה הנמנעת מיחסים בעל כורחה ואין לה ברירה. לפיכך יכולה היא לתבוע גירושין ולגבות כתובה.
בתחילה, אם כן, האמינו חכמים לכל אחת מנשים אלו בטענתה, שכן היו נכונות לומר דבר שקשה ולא נעים להן לומר על עצמן ועל מצבן. משהאמינו להן, יכלו לגבות את כתובתן.
חזרו בהם חכמים:
לאחר מכן קבעו חז"ל שאין להאמין לאישה על סמך טענות אלו לבדן, והטעם: "שלא תהא אישה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה" - שמא תיתן עיניה באיש אחר ותחפוץ להינשא לו, ותמצא דרך לצאת מן הנישואין כשכתובתה שלמה בידה. מפני חשש זה אין אנו מאמינים לה שדבריה אמת.
ההלכה למעשה בשלושת המקרים:
"האומרת טמאה אני לך" - עליה להביא ראיה לדבריה. אין די באמירתה כדי להיות נאמנת, ואיננו מאמינים לה שנאסרה על בעלה.
"שמים ביני לבינך" - "יעשו דרך בקשה". חכמים משתדלים לפשר בין השניים ולבחון אם ניתן להשיבם זה לזה.
"נטולה אני מן היהודים" - "יפר חלקו". הבעל מפר את חלקו שבנדר, כלומר את הנוגע אליו, ומעתה מותרים הם זה לזה, "ותהא משמשתו". אך "ותהא נטולה מן היהודים" - היא נשארת אסורה על כל יהודי אחר, שכן הפרת הבעל חלה רק על מה שבינו לבינה, ושאר הנדר עומד בתוקפו.
בכך השלמנו את לימוד מסכת נדרים. אני מקווה שתצטרפו אלינו למסכת הבאה, מסכת נזיר.