לפנינו משנה ט' בפרק י"א ממסכת נדרים. המשנה פותחת בציטוט פסוק מפרשת נדרים, שבו נאמר כי נדרה של אישה אלמנה או גרושה קם ואינו נתון להפרה. לכאורה דבר זה מובן מאליו ואין צורך לאומרו: אם היא אלמנה או גרושה, אין לה בעל, ואם אין לה בעל - אין מי שיפר את נדרה, ובוודאי שהנדר עומד בתוקפו. מה, אם כן, בא הפסוק לחדש? זוהי שאלת המשנה.
לשון המשנה: "ונדר אלמנה וגרושה... יקום עליה" - נדרה של אלמנה או של מגורשת מתקיים ועומד. (בפסוק עצמו נאמר גם "כל אשר אסרה על נפשה", ואת המילים הללו אין המשנה מצטטת.) והשאלה במקומה עומדת: הרי פשוט הוא שאין לה בעל, ומהו החידוש?
החידוש: נדר שנעשה קודם הנישואין:
המשנה מבארת כי הפסוק בא ללמד מקרה מיוחד: "הריני נזירה לאחר שלושים יום" - אישה שאין לה בעל נודרת נדר נזירות שיחול בעוד שלושים יום. "אף על פי שנישאת בתוך שלושים יום - אינו יכול להפר". כלומר, אף אם נישאה בתוך אותם שלושים יום, כך שבשעה שחל הנדר בפועל כבר הייתה נשואה, אין הבעל יכול להפר את הנדר, משום שהנדר נעשה בזמן שעדיין לא הייתה תחת רשותו - כשהייתה פנויה, אלמנה או גרושה. זהו החידוש שבא הפסוק ללמדנו.
נדרה והיא ברשות הבעל:
המשנה ממשיכה במקרה ההפוך: "נדרה והיא ברשות הבעל - מפר לה". אישה שנדרה בשעה שהייתה תחת רשות בעלה, אף אם לאחר מכן יצאה מרשותו, הבעל יכול להפר. כיצד? אמרה "הריני נזירה לאחר שלושים" בעודה נשואה, והבעל הפר לה את הנדר. "אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלושים - הרי זה מופר". גם אם נתאלמנה או נתגרשה בתוך שלושים היום, קודם שנכנס הנדר לתוקפו, ההפרה קיימת, שכן הכול תלוי בשעה שנעשה הנדר: אם באותה שעה הייתה נשואה - ההפרה חלה.
נדר מנישואין קודמים:
מקרה נוסף: "נדרה בו ביום, נתגרשה בו ביום, החזירה בו ביום - אינו יכול להפר". נדרה באותו יום, התגרשה באותו יום, והחזירה בעלה באותו יום עצמו - שוב אין הוא יכול להיות מיפר. אף שמדובר באותו יום, ובדרך כלל יכול הבעל להפר נדר בתוך אותו יום, כאן נעשה הנדר במסגרת הנישואין הקודמים. וזה הכלל: אין הבעל מיפר בקודמין - אף שמדובר בנישואיו שלו עצמו, אין הוא מפר נדר שנדרה מנישואין קודמים.
הכלל העולה מן המשנה:
"כל שיצאה לרשות עצמה שעה אחת - אינו יכול להפר". כל אישה שיצאה לרשות עצמה ועמדה ברשות עצמה שעה אחת, ואפילו רגע אחד באמצע היום, שוב אין הבעל יכול להיות מיפר.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי תוקף ההפרה נקבע לפי מעמדה של האישה בשעה שנדרה, ולא לפי השעה שבה חל הנדר בפועל: נדרה כשהיא פנויה ונישאה לאחר מכן - אין הבעל מפר, אף שהנדר חל בעת נישואיהם; נדרה כשהיא נשואה והבעל הפר, ולאחר מכן נתאלמנה או נתגרשה - ההפרה קיימת. וכן למדנו שאין הבעל מיפר בקודמין, אף בנישואיו שלו עצמו, ושכל שיצאה לרשות עצמה שעה אחת שוב אין הוא יכול להפר.