לפנינו משנה במסכת נדרים, העוסקת במי שנדר הנאה מ"שחורי הראש", ובשאלה מי נכלל בלשון נדר זו ומי אינו נכלל בה.
מי נכלל בנדר:
הקירחים - אף שהלשון "שחורי הראש" נראית כמורה על מי שיש לו שיער שחור, נכלל בנדר גם הקירח שאין לו שיער כלל.
בעלי שיער לבן - אף הם בכלל הנדר.
הטעם לכך: הנודר לא נדר מ"אלו שיש להם שיער". אילו היה אומר "אנשים שיש להם שיער", לא היה כולל אלא בעלי שיער בלבד; אך המונח "שחורי הראש" משמש באופן כללי לגברים ככלל, ולפיכך אף בעלי שיער לבן בכלל זה.
מי אינו נכלל בנדר:
נשים - אינן קרויות כך, שכן דרכן לכסות את ראשן באופן קבוע, והן נקראות "מכוסות הראש".
קטנים - ילדים קטנים אינם שומרים על ראשם מכוסה כלל אלא מסתובבים בגילוי ראש, ולפיכך נקראים הם "מגולי הראש".
נמצא שהלשון "שחורי הראש" מכוונת דווקא לגברים בוגרים: מאחר שראשם מכוסה לעיתים ומגולה לעיתים, ורובם בעלי שיער כהה, נקראים הם על שם כך. ומשניתן השם על פי הרוב, נכללים בו גם מי ששיערם לבן וגם מי שאין להם שיער כלל.
לסיכום: הנודר משחורי הראש אסור בקירחים ובבעלי שיער לבן, ומותר בנשים ובקטנים - שכן שם זה ניתן לגברים בלבד, ואילו הנשים נקראות מכוסות הראש והקטנים מגולי הראש.