נדרים, פרק ז', משנה ז'. המשנה שלפנינו עוסקת באדם האוסר על עצמו בנדר את מעשה ידיה של אשתו, ובהבדל שבין נוסח נדר האוסר בהנאה לבין נוסח האוסר באכילה בלבד.
נוסחאות הנדר האוסרות בהנאה:
"קונם מעשה ידייך עלי" - האומר כן לאשתו אוסר על עצמו בנדר כל הנאה ממעשה ידיה, מן העבודה ומן הפעילות שהיא עושה.
"קונם הן על פי" - אף לשון זו מתייחסת לאיסור הנאה.
"קונם הן לפי" - אף שמשמעה מכוון אל הפה, עדיין יש בה רמז לכך שלא ייהנה ממעשה ידיה כלל.
לפיכך, כפי שלמדנו במשנה הקודמת, "אסור בחילופיהן ובגידוליהן" - הוא אסור אף בחילופיו ובגידוליו של מעשה ידיה. כלומר, אם מכר את הדבר שייצרה או החליפו, הכסף שקיבל תמורתו או החפץ שקיבל בחליפין אסורים עליו בהנאה. וכן אם נטעה עץ, אף הפירות היוצאים ממנו אסורים.
נוסח האוסר באכילה בלבד:
לעומת זאת, אם נקט בנוסח "שאיני אוכל" או "שאיני טועם", לא אסר את מעשה ידיה בהנאה אלא באכילה בלבד. על כן "מותר בחילופיהן ובגידוליהן" - שכן איסור הנאה כולל אף את החילוף ואת הגידול, ואילו איסור אכילה נסוב על הדבר עצמו בלבד.
בין דבר שזרעו כלה לדבר שאין זרעו כלה:
דבר שזרעו כלה: ההיתר בגידולין נאמר דווקא בדבר שהזרע שלו מתפרק ומתכלה באדמה, ולפיכך אין מן הפריט המקורי דבר הקיים בגידולים.
דבר שאין זרעו כלה: "הא לא דבר שאין זרעו כלה" - בדבר שאינו מתפרק, אלא ממשיך לגדול תחת האדמה והפריט המקורי עומד בעינו, אף "גידולי גידוליהן" אסורים, שכן בבסיסם עדיין קיים מן הדבר המקורי.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי לשונות "קונם מעשה ידייך עלי", "קונם הן על פי" ו"קונם הן לפי" אוסרות בהנאה, ולכן אסור אף בחילופיהן ובגידוליהן; ואילו הלשונות "שאיני אוכל" ו"שאיני טועם" אוסרות באכילה בלבד, ולכן מותר בחילופיהן ובגידוליהן. היתר זה אמור בדבר שזרעו כלה, אך בדבר שאין זרעו כלה אף גידולי הגידולין אסורים.