נדרים, פרק ז', משנה ו'. משנה זו עוסקת בשאלת היקפו של הנדר: האם האיסור חל על הפירות עצמם בלבד, או שמא הוא מתפשט אף אל התמורה שנתקבלה עבורם ואל הצומח מהם.
לשון הנדר האוסרת בהנאה:
האומר אחת משלוש הלשונות הללו על פירות מסוימים:
"קונם פירות האלו עלי"
"קונם הן על פי"
"קונם הם לפי"
בכל אחת מלשונות אלו נעשים הפירות אסורים עליו בהנאה, ואין הוא רשאי ליהנות מהם כלל. בנסיבות אלו פוסקת המשנה: "אסור בחילופיהן ובגידוליהן" - לא זו בלבד שהפירות עצמם אסורים, אלא אף חילופיהן והגידולים היוצאים מהם.
מהם חילופין ומהם גידולין?
חילופין: הנותן את הפירות לאחר ומקבל בתמורתם כסף (דרך מקח וממכר) או פירות אחרים (דרך חליפין) - אותו כסף ואותם פירות שנתקבלו בתמורה אסורים אף הם. הטעם: כיוון שאסר את הפירות בהנאה, אף ההנאה מן החילופין נחשבת הנאה מהם.
גידולין: השותל את הפירות הללו בקרקע והם מצמיחים - אותם גידולים אסורים אף הם, מאותו טעם עצמו.
לשון האוסרת באכילה בלבד:
אם במקום זאת, או בנוסף לכך, אמר "שאני אוכל" או "שאני טועם" - כלומר שפירות אלו לא יאכל ולא יטעם - לא אסרם בהנאה אלא באכילה בלבד, וההנאה מהם מותרת. במקרה זה פוסקת המשנה: "מותר בחילופיהן ובגידוליהן". כיוון שלא אסר אלא את אכילת אותם פירות עצמם, אין התוצאה היוצאת מהם - החילוף או הצומח - נכללת באיסור.
דבר שזרעו כלה ודבר שאין זרעו כלה:
היתר זה בגידולין אמור דווקא בדבר שזרעו כלה, כלומר בפירות שהזרע שלהם מתפורר בקרקע, ואין הגידול נחשב המשך של הפרי המקורי. אך בדבר שאין זרעו כלה - שהזרע או הפרי עצמו אינו מתפורר - הדין שונה. כגון השותל בצל: הבצל גדל לאחר שנשתל ואינו כלה בקרקע, ולפיכך הגידולים אסורים, ואף גידולי גידולין אסורים, שכן עדיין יש בהם מחלקו של הפרי המקורי.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי היקף האיסור נקבע על פי לשון הנדר. האוסר את הפירות בהנאה - אסור אף בחילופיהן ובגידוליהן; ואילו האוסר עצמו באכילה ובטעימה בלבד - מותר בחילופיהן ובגידוליהן. חילוק זה תקף בדבר שזרעו כלה, אך בדבר שאין זרעו כלה נותר הפרי המקורי במציאותו, ולפיכך אף גידולי הגידולין אסורים.