נדרים פרק ד' משנה ז': הנאה עקיפה למרות נדר

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

נדרים, פרק ד', משנה ז'. משנה זו דנה בשאלה כיצד ניתן להיטיב בדרך עקיפה עם מי שאסור בהנאה מחברו מחמת נדר.

המקרה שבמשנה:

מי שנדר שלא ייהנה מחברו ואין לו מה לאכול, הרי הוא נתון בצרה: חברו מבקש לתת לו מזון, אך אינו יכול לעשות זאת מפני הנדר. הפתרון שמעמידה המשנה - החבר הולך אצל החנווני ואומר לו: "איש פלוני מודר ממני הנאה, ואיני יודע מה לעשות", ובכך רומז לו על הבעיה ועל כך שאין בידו לתת לו לאכול. החנווני נותן לו לאכול, ולאחר מכן בא וגובה מן החבר את המגיע לו. אף שזוהי הנאה עקיפה, הדבר מותר.

הרחבת הדין למלאכות נוספות:

דין זה אינו מצומצם למזון בלבד. נניח ששמעון אסור בהנאה מראובן, וראובן מבקש לסייע לו במלאכות שלפניו:

בית לבנות.
גדר לתקן.
שדה לקצור.

ראובן פונה אל הפועלים ואומר להם: "שמעון מודר ממני הנאה, ואיני יודע מה לעשות בשבילו". הפועלים הולכים ומסייעים לשמעון, ובאים וגובים את שכר שירותיהם מראובן - והדבר מותר להם.

לסיכום: במשנה זו למדנו כי אף שהמודר אסור בהנאה מחברו, פתוחה הדרך להיטיב עמו בעקיפין - בין במזון, על ידי החנווני, ובין במלאכה, על ידי הפועלים. הצד השלישי הוא הנותן והעושה, והחבר משלם לו את המגיע, וההנאה העקיפה אינה נאסרת מחמת הנדר.

המאמר המקורי

אות נדרים ד:ז

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר, אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה, וְהוּא נוֹתֵן לוֹ וּבָא וְנוֹטֵל מִזֶּה. הָיָה בֵיתוֹ לִבְנוֹת, גְּדֵרוֹ לִגְדֹּר, שָׂדֵהוּ לִקְצֹר, הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר, אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה. הֵם עוֹשִׂין עִמּוֹ, וּבָאִין וְנוֹטְלִין שָׂכָר מִזֶּה: In the case of one for whom benefit from another is forbidden by vow and who does not have anything to eat, the one from whom benefit is forbidden goes to the shopkeeper and says to him: So-and-so vowed that benefit from me is forbidden for him and I do not know what I will do. After grasping his intent, the shopkeeper gives food to the one for whom benefit is forbidden, and then the shopkeeper comes and takes payment for the food from that one who spoke to him. Similarly, if the house of one for whom benefit is forbidden by a vow was to be built, his fence to be erected, or his field to be harvested, and laborers were required but he had no money to hire them, the one from whom benefit is forbidden goes to the laborers and says to them: Benefit from me is forbidden by vow to so-and-so and I do not know what I will do. And the laborers perform those tasks with him, and come and take payment for their labor from that person who approached them.