נדרים, פרק ד', משנה ז'. משנה זו דנה בשאלה כיצד ניתן להיטיב בדרך עקיפה עם מי שאסור בהנאה מחברו מחמת נדר.
המקרה שבמשנה:
מי שנדר שלא ייהנה מחברו ואין לו מה לאכול, הרי הוא נתון בצרה: חברו מבקש לתת לו מזון, אך אינו יכול לעשות זאת מפני הנדר. הפתרון שמעמידה המשנה - החבר הולך אצל החנווני ואומר לו: "איש פלוני מודר ממני הנאה, ואיני יודע מה לעשות", ובכך רומז לו על הבעיה ועל כך שאין בידו לתת לו לאכול. החנווני נותן לו לאכול, ולאחר מכן בא וגובה מן החבר את המגיע לו. אף שזוהי הנאה עקיפה, הדבר מותר.
הרחבת הדין למלאכות נוספות:
דין זה אינו מצומצם למזון בלבד. נניח ששמעון אסור בהנאה מראובן, וראובן מבקש לסייע לו במלאכות שלפניו:
בית לבנות.
גדר לתקן.
שדה לקצור.
ראובן פונה אל הפועלים ואומר להם: "שמעון מודר ממני הנאה, ואיני יודע מה לעשות בשבילו". הפועלים הולכים ומסייעים לשמעון, ובאים וגובים את שכר שירותיהם מראובן - והדבר מותר להם.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי אף שהמודר אסור בהנאה מחברו, פתוחה הדרך להיטיב עמו בעקיפין - בין במזון, על ידי החנווני, ובין במלאכה, על ידי הפועלים. הצד השלישי הוא הנותן והעושה, והחבר משלם לו את המגיע, וההנאה העקיפה אינה נאסרת מחמת הנדר.