משנה ה' במסכת נדרים עוסקת באדם הנודר נדר התלוי בירידת הגשמים. עונת הגשמים בארץ ישראל נחלקת לתקופות שונות - היורה, הם הגשמים הראשונים, והמלקוש, הם הגשמים המאוחרים - ואף בתוך הגשמים הראשונים עצמם ישנם זמנים מובחנים זה מזה.
הנודר "עד הגשמים":
קובעת המשנה כי כוונתו "עד שתרד רביעה שנייה" - עד ירידת הגשם השני.
מהו מועדה של הרביעה השנייה? בכך עצמו נחלקו התנאים:
השביעי במרחשוון.
השבעה עשר במרחשוון.
העשרים ושלושה במרחשוון.
רבן שמעון בן גמליאל אומר שאין הדבר תלוי בירידת הגשם השני בפועל, אלא "עד שיגיע זמנה של רביעה" - די בכך שהגיע מועדה של אותה תקופה, אף אם לא ירדו גשמים. אף לשיטה זו נותרת המחלוקת באיזה יום במרחשוון מדובר.
הנודר "עד שיפסקו הגשמים":
רבי מאיר: עד שתצא ניסן כולה - עד שיעבור חודש ניסן במלואו.
רבי יהודה: עד שיעבור הפסח, ואין צורך שיעבור כל חודש ניסן.
נדר התלוי בשנה ובחודש אדר:
האומר "קונם יין שאיני טועם השנה", ונתעברה השנה - היינו שבית דין הוסיפו לה חודש אדר נוסף - אסור בה ובעיבורה. כלומר, היין נאסר עליו הן בחודשי השנה הרגילים והן באותו חודש נוסף.
הנודר "עד ראש אדר" - כוונתו עד ראש אדר הראשון, והנודר "עד סוף אדר" - עד סוף אדר הראשון.
הגמרא מבארת כי משנתנו עוסקת במי שלא ידע בשעת נדרו שהשנה עתידה להתעבר, כדרך הימים שבהם ההחלטה על העיבור נמסרה לבית דין, בטרם נקבע לוח השנה הקבוע. בנסיבות אלו, משלא ידע שיהיה אדר שני, כוונתו לאדר הראשון. אולם אם ידע מראש שתתעבר השנה, סובר רבי מאיר ש"סוף אדר" משמעו סוף אדר השני, ולא כמשנתנו הנוקטת סוף אדר הראשון.
הנודר מן היין עד הפסח:
רבי יהודה אומר: אף שבדרך כלל האומר "עד הפסח" כוונתו עד שיעבור החג כולו, כאן, מאחר שהזכיר יין במפורש, אינו אסור אלא עד ליל הפסח בלבד. הטעם: אין כוונתו של אדם אלא עד השעה שדרכם של בני אדם לשתות בה יין, וליל הסדר הכול שותים בו יין כחלק ממצוות הלילה. לפיכך במקרה זה כוונתו לתחילת הפסח ולא לסופו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את שיעורי הזמן של נדרים התלויים בגשמים ובחודשים - "עד הגשמים" הוא עד רביעה שנייה (ולרבן שמעון בן גמליאל, עד שיגיע זמנה), "עד שיפסקו הגשמים" הוא עד צאת ניסן לרבי מאיר או עד שיעבור הפסח לרבי יהודה, הנודר "השנה" אסור בה ובעיבורה, והנודר עד ראש אדר או עד סופו כוונתו לאדר הראשון כשלא ידע מן העיבור. וראינו כי אזכור היין בנדר מגלה את דעתו של הנודר ומצמצם את הנדר עד ליל הפסח.