נדרים פרק ט' משנה ה': הדרה על בסיס תשלום הכתובה

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

נדרים פרק ט' משנה ה'. המשנה מלמדת כי ניתן לפתוח לאדם פתח להתרת נדרו על סמך חובתו לשלם את כתובת אשתו.

המעשה שלפנינו:

אדם נדר שלא ייהנה ולא יהנה את אשתו, וכתובתה הייתה ארבע מאות דינר - סכום נכבד למדי. באו לפני רבי עקיבא, ואמר לו: מאחר שנדרת נדר זה אינך יכול לחיות עמה, ועל כן עליך לגרשה ולשלם לה את כתובתה.

השיב לו הבעל: רבי, אבא לא הוריש לנו אלא שמונה מאות דינר; אחי נטל ארבע מאות ואני נטלתי ארבע מאות. "לא דיה" - וכי לא די לה שתיטול היא מאתיים ואני אטול מאתיים, ונחלוק ביניהם? מדוע עלי לשלם לה ארבע מאות?

אמר לו רבי עקיבא: "אפילו אתה מוכר שער ראשך" - חייב אתה לשלם לה את כתובתה.

ביאור לשון המשנה:

לאמיתו של דבר, אף אם ימכור את שער ראשו אין השיער משועבד לתשלום הכתובה, שכן אין גובים כתובה אלא מקרקע - מנכסי דלא ניידי - ולא ממטלטלין. אלא שכוונת הדברים היא: אפילו תגיע לידי עניות מחמת שנאלצת לוותר על קרקעותיך, עד שכדי להתקיים תיאלץ למכור את שערך - אף במצב זה חייב אתה לתת לה את כתובתה.

הפתח להתרת הנדר:

משמוע הבעל את הדברים אמר: "אילו הייתי יודע זאת, לעולם לא הייתי נודר מלכתחילה." מכוח פתח זה קבע רבי עקיבא שהיא מותרת ואין הוא צריך לקיים את נדרו, שכן הנדר ניתן להתרה - וממילא אין צורך בגירושין ואין חובת תשלום הכתובה.

לסיכום: במשנה זו למדנו כי חובת תשלום הכתובה עצמה משמשת פתח להתרת נדר. הבעל שנדר שלא ייהנה ולא יהנה את אשתו נדרש לגרשה ולשלם לה ארבע מאות דינר, וכשטען שאין ידו משגת השיב לו רבי עקיבא שאף בדוחק גמור חייב הוא בכתובתה. משהתברר שלא נדר על דעת כן, הותר נדרו ובטלה חובת הגירושין והתשלום.

המאמר המקורי

אות נדרים ט:ה

פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּדַר מֵאִשְׁתּוֹ הֲנָאָה וְהָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָרִין, וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְחִיְּבוֹ לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ. אָמַר לוֹ, רַבִּי, שְׁמֹנֶה מֵאוֹת דִּינָרִין הִנִּיחַ אַבָּא, וְנָטַל אָחִי אַרְבַּע מֵאוֹת וַאֲנִי אַרְבַּע מֵאוֹת, לֹא דַיָּהּ שֶׁתִּטֹּל הִיא מָאתַיִם, וַאֲנִי מָאתָיִם. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אֲפִלּוּ אַתָּה מוֹכֵר שְׂעַר רֹאשְׁךָ, אַתָּה נוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ. אָמַר לוֹ, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, וְהִתִּירָהּ רַבִּי עֲקִיבָא: The halakhic authorities may broach dissolution with a man by raising the issue of his wife’s marriage contract. If one takes a vow that would require him to divorce his wife, e.g., he prohibits her from deriving benefit from him, his vow may be dissolved by asking him whether he had considered how difficult it would be to pay her marriage contract. The mishna relates: And an incident occurred with regard to one who vowed against his wife deriving benefit from him, and her marriage contract was worth four hundred dinars. And he came before Rabbi Akiva, and he obligated him to give her the payment of her marriage contract. He said to Rabbi Akiva: My teacher, my father left eight hundred dinars as our inheritance, of which my brother took four hundred and I took four hundred. Isn’t it enough for my wife to take two hundred and I will have two hundred? Rabbi Akiva said to him: Your claim is not accepted, as even if you sell the hair on your head, you must give her the full payment of her marriage contract. He said to him: Had I known that it was so, that I would have to give her all my property, I would not have vowed. And Rabbi Akiva permitted her to derive benefit from him.