נדרים, פרק ז', משנה ה'. במשנה זו נעסוק בגדריהם של שלושה נדרים: הנודר מן המיטה, הנודר מן העיר והנודר מן הבית. בכל אחד מהם מבררת המשנה מה נכלל בלשון הנדר ומה נותר מחוצה לו.
הנודר מן המיטה:
"הנודר מן המיטה - מותר בדרגש, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: הדרגש בכלל המיטה" - אדם שנדר שלא ייהנה ממיטה, נחלקו התנאים בדינו לעניין הדרגש:
רבי מאיר: מותר בדרגש. הדרגש היה מין מיטה ששימשה כעין שרפרף לעלות באמצעותו אל המיטה הגדולה, ולפיכך אינו נכלל בלשון "מיטה".
חכמים: הדרגש בכלל המיטה, ולכן הוא אסור בו.
"הנודר מן הדרגש - מותר במיטה" - הנודר מן הדרגש מותר במיטה לדברי הכול, שכן הכול מודים כי מונח ספציפי זה, המתייחס למיטה הקטנה או למיטת העלייה, אינו בא לכלול מיטה רגילה.
ראוי לציין כי בגמרא מובא הסבר נוסף לדרגש: מין מיטה ששימשה לסימן מזל טוב בלבד, ולא מילאה תפקיד מעשי כלשהו.
הנודר מן העיר:
להבנת המשנה יש להקדים שני מושגים בגדרי העיר:
תחום העיר: שטח של אלפיים אמה סביב העיר, שבו מותר לאדם להלך בשבת.
עיבור העיר: שטח קטן יותר מחוץ לעיר, שבעים אמה ושני שלישים (שבעים אמה וארבעה טפחים) סביב העיר, ויש לו תפקיד אף בהלכות עירובין. שמו נגזר מלשון אישה מעוברת - כשם שיש לה בליטה קטנה היוצאת מגופה, כך העיבור הוא בליטה קטנה היוצאת מן העיר.
"הנודר מן העיר - מותר ליכנס לתחום של עיר, ואסור ליכנס לעיבור" - מי שנדר שלא ייהנה מן העיר, מותר לו להיכנס לתחומה, הוא שטח אלפיים האמה, אך אסור לו להיכנס לעיבורה, שבעים אמה ושני שלישים הסמוכים לה, שכן שטח זה נחשב חלק ממש מן העיר.
הנודר מן הבית:
"אבל הנודר מן הבית - אסור מן האגף ולפנים" - בבית, לעומת העיר, אין שטח חיצוני הנחשב כחלק ממנו, ואין האיסור חל אלא מן האגף ולפנים. האגף הוא המקום שאליו נצמדת דלת הבית: באמצע פתח הדלת מצויה רצועת עץ קטנה העוצרת את הדלת מלהמשיך ולהיפתח לכיוון השני. פתח הדלת עשוי להיות ברוחב מסוים, ובאמצעו אותה רצועה. כל שנמצא מחוץ לאותו אגף אינו נחשב חלק מן הבית, ולפיכך מותר לנודר להשתמש בשטח זה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלושה גדרים. בנדר מן המיטה נחלקו רבי מאיר וחכמים אם הדרגש בכלל מיטה, ואילו בנדר מן הדרגש מותר במיטה לדברי הכול. בנדר מן העיר מותר בתחום ואסור בעיבור, משום שהעיבור נחשב חלק מן העיר. ובנדר מן הבית האיסור מצומצם למן האגף ולפנים בלבד.