לפנינו משנה ה' בפרק ו' של מסכת נדרים, העוסקת בדיני הנודר מן החלב, מן הקום ומן הגבינה. השאלה העומדת ביסוד המשנה היא מה נכלל בלשון נדרו של האדם, וכפי שנראה, הכרעת הדבר תלויה בלשון בני המקום.
"הנודר מן החלב - מותר בקום":
'קום' הוא מה שמכונה בפינו מי גבינה - החומר המימי הנותר לאחר שהחלב נקרש לגבינה. לדעת התנא קמא, הנודר שלא ליהנות מן החלב או לאוכלו, מותר בקום, שכן אין הקום בכלל החלב.
"רבי יוסי אוסר":
לדעת רבי יוסי, מי שנדר שלא לאכול חלב אסור אף בקום. הגמרא מבארת כי מחלוקתם נעוצה בהבדלי הלשון שבין המקומות:
במקומו של רבי יוסי: היו רגילים לקרוא לקום "הקום של החלב", ומשום כך נחשב הוא חלק מן החלב ונכלל באיסור הנדר.
במקומו של התנא קמא: קראו לחלב "חלב" ולקום "קום" - שני שמות נפרדים, ולפיכך אין הקום נכלל בנדר מן החלב.
"הנודר מן הקום - מותר בחלב":
בזה מודים הכל. אמנם ניתן היה לחשוב שהקום נחשב סוג של חלב, אך אין הדבר אמור להיפך: החלב אינו נכלל בנדר מן הקום.
דברי אבא שאול:
"הנודר מן הגבינה - אסור בה בין מלוחה בין תפלה" - אף שנקט הנודר בלשון "הגבינה" בה' הידיעה, אין אומרים שכוונתו לסוג מסוים של גבינה, אלא נדרו כולל כל גבינה, בין מלוחה ובין שאינה מלוחה.
שתי סברות היה מקום להעלות, שלפיהן כוונתו דווקא לגבינה מלוחה:
מחמת ה' הידיעה, המורה לכאורה על סוג מסוים ומוגדר.
מחמת שרוב הגבינות היו מלוחות, ולפיכך אף אמירת "גבינה" סתם - אף ללא ה' הידיעה - מכוונת אליהן.
משמיעה אותנו המשנה שאין הדבר כן: לשון "הגבינה", למרות ה' הידיעה ולמרות שרוב הגבינות מלוחות, כוללת גבינות מלוחות ושאינן מלוחות כאחד.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי הנודר מן החלב מותר בקום לדעת התנא קמא ואסור לדעת רבי יוסי, והכל תלוי בלשון בני המקום; הנודר מן הקום מותר בחלב לדברי הכל; ולדעת אבא שאול, הנודר מן הגבינה אסור בכל גבינה, בין מלוחה ובין תפלה.