נדרים, פרק ו', משנה ד'. המשנה עוסקת בנודר מן הדגים, ובשאלה אילו מאכלים נכללים בלשון נדרו ואילו יוצאים ממנה.
"דג דגים שאני טועם":
האומר "דג דגים שאני טועם" - נדר שלא לטעום דג. לשון זו נוקטת בשתי צורות, יחיד ורבים, ולפיכך "אסור בהן, בין גדולים ובין קטנים".
הר"ן מבאר: "דג" בלשון יחיד עניינו דג גדול, שכן דגים גדולים נמכרים בנפרד; דגים קטנים נמכרים בקבוצה ובשפע, ועליהם נאמרה לשון "דגים". משנקט הנודר בשתי הלשונות, כלולים בנדרו הגדולים והקטנים כאחד.
ולא זו בלבד, אלא שהמשנה מרחיבה את האיסור לכל אופני הכנתם:
"בין מלוחין בין תפלין" - בין דגים מלוחים ובין שאינם מלוחים.
"בין חיין בין מבושלין" - בין דגים חיים ובין דגים מבושלים.
לעומת זאת, שני דברים אינם בכלל נדר זה:
"טרית טרופה" - טרית היא מין דג שהיו חותכים אותו לחתיכות, ואין הוא נחשב בכלל "דג דגים".
"ציר" - הנוזל היוצא מן הדגים המלוחים, ואף הוא אינו נכלל בלשון "דג דגים".
הנודר מן הצחנה:
הצחנה היא תערובת של דגים חתוכים. הנודר ממנה - "אסור בטרית טרופה", שכן "צחנה" הוא מונח כללי לדגים חתוכים, וטרית טרופה היא סוג מסוים הכלול בו.
ומאידך: "ומותר בציר ובמורייס" - ציר הוא הנוזל היוצא מדגים מלוחים, ומורייס הוא הנוזל, כמעין רוטב, היוצא מדגים כבושים. שני אלה אינם נכללים בלשון "צחנה".
הנודר מטרית טרופה:
בנודר מטרית טרופה הדין שונה: "אסור בציר ובמורייס" - שני סוגי הנוזלים היוצאים מדגים מלוחים או כבושים אסורים עליו, משום שכל דבר המעורב עם הדג נכלל בלשון "טרית טרופה".
לסיכום: הנודר "דג דגים" - אסור בגדולים ובקטנים, במלוחים ובתפלים, בחיים ובמבושלים, ומותר בטרית טרופה ובציר. הנודר מן הצחנה - אסור בטרית טרופה, משום שהיא בכלל הדגים החתוכים, ומותר בציר ובמורייס. והנודר מטרית טרופה - אסור אף בציר ובמורייס, שכן כל המעורב עם הדג בכלל נדרו.