נדרים, פרק י', משנה ה'. משנתנו דנה במצב שבין האירוסין לנישואין: לאחר שהגיע זמן מסוים מתחייב הארוס במזונותיה של האישה עוד קודם שנעשו הנישואין. השאלה שלפנינו היא האם באותה נקודה רשאי הבעל להפר את נדריה בעצמו, בלא האב, אף על פי שעדיין לא נכנסה לנישואין.
לשון המשנה:
"בוגרת ששהתה שנים עשר חודש" - בוגרת אינה עוד ברשות אביה. בימים עברו נהגו שבין הקידושין לנישואין חולפות שנים אחדות, ובשלב מסוים אומר הארוס כי הגיעה השעה לכנוס. מאותה שעה ניתנים לה שנים עשר חודש להכין את עצמה.
"ואלמנה שלושים יום" - באלמנה, משתבע הארוס לכנוס, ניתנים לה שלושים יום להתכונן.
בגמרא מתקיים דיון כיצד מצטייר הדבר בבוגרת: האם הכוונה שהקידושין נעשו ביום שבו נעשתה בוגרת, ובאותו רגע ממש תבע הארוס לכנוס, ומשם נמנים שנים עשר החודש.
מכל מקום, משעברו אותם ימים ולא נעשו הנישואין, מתחייב הבעל במזונותיה אף בלא נישואין. במצב זה נחלקו התנאים:
"רבי אליעזר אומר: הואיל ובעל חייב במזונותיה - יפר" - הואיל וכבר חלה עליו חובת המזונות, רשאי הוא להפר את נדריה בעצמו, אף שאין אב מעורב בדבר, שהרי היא כבר בוגרת ואינה ברשותו.
"וחכמים אומרים: אין הבעל מיפר עד שתיכנס לרשותו" - חובת המזונות כשלעצמה אינה מספיקה, ואין הבעל מיפר את נדריה עד שייעשו הנישואין בפועל ותיכנס ממש לרשותו.
לסיכום: משנתנו עוסקת בבוגרת ששהתה שנים עשר חודש ובאלמנה ששהתה שלושים יום מעת שתבע הארוס לכנוס, ובאותה שעה כבר חייב הבעל במזונותיה אף בלא נישואין. לדעת רבי אליעזר, חיוב המזונות מקנה לו את כוח ההפרה בעצמו; ואילו לדעת חכמים אין הבעל מיפר עד שתיכנס לרשותו בנישואין בפועל.