נדרים, פרק ד', משנה ד'. המשנה עוסקת במי שנדר שלא ייהנה מחברו, ומפרטת אילו מגעים בין השניים מותרים ואילו אסורים. לשם הבהרת הדברים נשתמש בדוגמה: ראובן נדר שלא ייהנה משמעון.
ביקור חולים:
"המודר הנאה מחברו... ונכנס לבקרו" - ראובן חלה, ושמעון בא לבקרו ולקיים בו מצוות ביקור חולים. בכגון זה נאמר "עומד אבל לא יושב": שמעון עומד במהלך הביקור ושוהה שם זמן מה, אך אינו רשאי לשבת.
הגמרא מבארת את טעם הדבר: מדובר במקום שבו נהגו לשלם לאדם שיישב ליד החולה או ליד הזקן. אם שמעון יישב ליד ראובן בלא ליטול על כך שכר, נמצא שהוא מהנה אותו בסופו של דבר הנאה האסורה עליו. אך העמידה מותרת, שכן בכך הוא מקיים מצוות ביקור חולים בלבד, ואין דרכם של בני אדם לקבל תשלום על כך.
ריפוי:
"ומרפאהו רפואת נפש" - מותר לו לרפאו ריפוי אישי בגופו, אף שההנאה ממנו אסורה, משום שריפוי אדם הוא מצווה.
"אבל לא רפואת ממון" - אין הוא רשאי לרפא את הדברים שברשותו וברכושו, כגון בהמתו.
רחיצה:
"רוחץ עמו באמבטי גדולה" - מותר לו לרחוץ עמו באמבטיה גדולה. "אבל לא בקטנה" - באמבטיה קטנה ניכר שמפלס המים עולה מחמת האדם הנוסף שנכנס אליה, ונמצא שזוהי הנאה אסורה.
שינה במיטה אחת:
"יָשַׁן עִמּוֹ בַּמִּטָּה" - מותר לראובן לישון במיטה, ובלבד שאין זו מיטתו של שמעון, שאם כן הרי הוא נהנה ממנו. "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּימוֹת הַחַמָּה" - לדעתו אין ההיתר אלא בחודשי הקיץ, שאז חם ואין אדם נזקק לחום גופו של האחר. "אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַצִּנָּה" - בחודשי החורף אסור, משום שבכך הוא מהנה אותו בחום הגוף הנוסף שבמיטה.
אכילה משותפת:
"מיסב עמו למיטה" - רשאים הם להסב יחד לסעודתם.
"ואוכל עמו לשולחן" - אף לאכול יחד על שולחן אחד מותר.
"אבל לא מן התמחוי" - אין הם אוכלים יחד מאותה קערה, שמא יניח לו בצד מנה יפה ונמצא מהנהו.
"אבל אוכל הוא עמו מן התמחוי החוזר" - קערה שהאוכל שבה חוזר לבעל הבית, שכן יש בה אוכל בשיעור שתמיד נותרות ממנו שאריות, ואין לו אפוא כל השפעה על חברו.
כמו כן, אין שמעון אוכל עם ראובן מאבוס האוכל המונח לפני הפועלים, שהרי שמעון, שאסור להנות את ראובן, עלול להותיר לו שם חתיכה יפה במיוחד.
עבודה בשדה:
אין שמעון רשאי לעבוד עם ראובן באותה שורה בשדה, שאם שמעון עודר שם - הרי זה לתועלתו של ראובן. לדעה אחת ניתן לעבוד באותו תלם ובלבד שיהיו מרוחקים זה מזה; ולדעה החולקת אף בריחוק אין הדבר מותר, שמא יבוא לעשות כן בסמוך לו, באופן שיקבל ממנו הנאה ישירה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את גדרי המגע המותר בין המודר למי שהודר ממנו: ביקור חולים בעמידה ולא בישיבה; ריפוי הגוף ולא ריפוי הממון; רחיצה באמבטיה גדולה ולא בקטנה; שינה במיטה שאינה של חברו (ולדעת רבי יהודה - בימות החמה בלבד); הסבה ואכילה על שולחן אחד אך לא מתמחוי משותף אלא מן התמחוי החוזר; ואיסור עבודה משותפת באותה שורה בשדה. הכלל העולה מכולם אחד הוא: כל מקום שיש בו חשש להנאה ממשית - אסור, וכל מקום שאין בו אלא קיום מצווה בלבד - מותר.