נדרים, פרק י"א, משנה ג'. משנה זו ממשיכה בדעתו של רבי יוסי בשאלה אילו נדרים נחשבים לנדרי עינוי נפש, שהבעל רשאי להפר, ואילו אינם נחשבים כך.
"קונם שאיני נהנית לבריות":
האישה נודרת שלא תיהנה מאף אחת מן הבריות, ובכל זאת קובעת המשנה: "אינו יכול להפר" - אין הבעל יכול להפר לה נדר זה, משום שאין זה נדר של עינוי נפש. הטעם הוא, שלדעת רבי יוסי היא יכולה ליהנות מבעלה.
הגמרא מבארת כי הבעל אינו נכלל כלל בגדר 'בריות', אלא הוא בקטגוריה ייחודית משלו. לפיכך, אף שהיא אסורה בהנאה מן האחרים, כיוון שביכולתה ליהנות מבעלה ואין היא נזקקת לאחרים, אין כאן עינוי נפש.
ועוד קובעת המשנה: "ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה" - שלוש ממתנות העניים הנותרות בשדה:
לקט - השיבולים הנופלות בשעת הקציר.
שכחה - הפריטים הנשכחים בשדה.
פאה - פינת השדה שעל החקלאי להשאיר.
הנאה ממתנות אלו אינה נחשבת הנאה מן הבריות, ולפיכך אין בנדר משום עינוי נפש, שהרי פתוחות בפניה דרכי הנאה נוספות: מבעלה או ממתנות העניים.
נדר המונע הנאה מכהנים ולויים:
הנודר "קונם כהנים ולויים נהנין לי", שאסר על הכהנים והלויים ליהנות ממנו - לעניין תרומה ומעשר הניתנים להם קובעת המשנה "יטלו על כרחו". הכהנים והלויים נוטלים אותם בניגוד לרצונו, משום שאין בידו לנדור נדר המונע מהם את התרומה והמעשר; מתנות אלו מגיעות להם מלכתחילה ואינן נתונות לשליטתו. ואמנם בדרך כלל נתונה לבעלים הזכות לבחור לאיזה כהן ולאיזה לוי ייתן, אך משאסר על עצמו את כל הכהנים ואת כל הלויים, אין זו ברירה מעשית, ולפיכך הם נוטלים על כרחו.
לעומת זאת, האומר "כהנים אלו ולויים אלו נהנין לי" - "יטלו אחרים". משאסר כהנים מסוימים ולויים מסוימים בלבד, הנדר חל ותקף, ולפיכך כהנים אחרים ולויים אחרים הם שייטלו את המתנות.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי לדעת רבי יוסי אין הבעל מפר נדר של "קונם שאיני נהנית לבריות", שהרי הבעל אינו בכלל 'בריות' וכן פתוחה בפניה ההנאה מלקט, שכחה ופאה, ואין כאן עינוי נפש. עוד למדנו כי האוסר את כל הכהנים והלויים בהנאה ממנו - נוטלים הם את התרומה והמעשר על כרחו, ואילו האוסר כהנים ולויים מסוימים בלבד - נדרו חל, ואחרים נוטלים תחתיהם.