משנה ב' בפרק י"א במסכת נדרים באה כהמשך ישיר לדעתו של רבי יוסי. במשנה הקודמת קבע רבי יוסי כי הנדרים שנמנו שם אינם נחשבים נדרי עינוי נפש, ומשום כך שואלת המשנה לשיטתו: "ואלו הן נדרי עינוי נפש" - כלומר, מהם הנדרים הנכללים בהגדרה זו לדעתו? התשובה היא: דברים שקשה עליה לשאתם.
נדר שהבעל מפר:
אמרה האישה "קונם פירות העולם עליי" - כל פירות העולם כולו אסורים עליה - "הרי זה יפר". נדר זה נחשב נדר של עינוי נפש, ולפיכך הבעל יכול להפר אותו, וההפרה מבטלת את הנדר בין ביחס אליו ובין ביחס לאחרים.
נדרים שאינם עינוי נפש:
"פירות מדינה זו עליי" - אם אסרה על עצמה רק את פירות האזור שבו היא נמצאת, אומר רבי יוסי: "יביא לה ממדינה אחרת". הבעל אינו יכול להפר, שכן אין כאן עינוי נפש - בידו להשיג לה פירות ממקום אחר. המפרשים מבארים כי הדברים אמורים בתנאי שאין הבאת הפירות ממדינה אחרת כרוכה בטרחה יתרה.
"פירות חנווני זה עליי" - אם אסרה על עצמה את פירותיו של חנווני מסוים, "אינו יכול להפר", שהרי בידו להביא לה מחנווני אחר.
יוצא מן הכלל: "אם לא הייתה פרנסתו אלא ממנו - הרי זה יפר". כאשר קשריו הכלכליים של הבעל מתנהלים עם אותו חנווני בלבד, והלה הוא המספק את צרכיו ואף מעניק לו אשראי וכיוצא בזה, שוב מוגדר הנדר כעינוי נפש, שכן בסופו של דבר יעיק עליה הדבר ויקשה עליה. לפיכך הבעל מפר את הנדר.
לסיכום: משנה זו מפרטת את שיטת רבי יוסי בהגדרת נדרי עינוי נפש: אמירה כללית האוסרת את פירות העולם כולו מוגדרת כעינוי נפש והבעל מפר; ואילו נדר מצומצם, על פירות מדינה מסוימת או על פירותיו של חנווני מסוים, אינו עינוי נפש, שכן ניתן להשיג את המבוקש ממקום אחר - אלא אם כן פרנסתו של הבעל תלויה באותו חנווני בלבד. ראוי לציין כי זוהי דעתו של רבי יוסי, ואילו חכמים חולקים וסוברים שאף כאשר אסרה על עצמה הנאה מיחיד אחד בלבד, נחשב הדבר עינוי נפש, משום שנגרם לה קושי.