נדרים, פרק ג', משנה ג'. הקבוצה האחרונה מבין ארבעת סוגי הנדרים המותרים - כלומר נדרים שאינם חלים - היא נדרי אונסים: נדרים שנתלווה אליהם רכיב שאירע בעל כורחו של הנודר.
לשון המשנה:
המשנה מביאה דוגמה: "הדיר אותך חברו שיאכל אצלו" - חברו הדיר אותו ואמר שכל נכסיו יהיו אסורים עליו אם לא יאכל אצלו; ואם לא יאכל אצלו, ייאסר עליו כל אשר לחברו.
ואז אירעו מן המניעות שאינן בשליטת האדם:
"וחלה הוא" - הוא עצמו חלה ונרתק למיטתו.
"או שחלה בנו" - בנו חלה.
"או שעכבו נהר" - נהר שגאה ועמד בדרכו.
"הרי אלו נדרי אונס" - אלו הן דוגמאות לנדרים שנתבטלו בעל כורחו של הנודר, שהרי ברור כי בשעה שעשה את הנדר לא צפה מאורעות בלתי צפויים אלו, שאינם נתונים בשליטתו.
קושיית הגמרא:
לכאורה היה מקום לומר שנדר זה שייך לקטגוריה הראשונה - נדרי זירוזין. שהרי החבר לא נדר אלא כדי לדחוק בו שיאכל אצלו, ואם כן אין כאן נדר כלל, ואין צורך להגיע כלל לעניין האונס: עצם טבעו של נדר זה אינו אלא שכנוע שיסעד עמו.
תירוץ הגמרא:
אומרת הגמרא: משנתנו עוסקת במקרה שאין הוא נחשב נדרי זירוזין. מדובר במוזמן שיש אנשים אחרים המבקשים ממנו לאכול בביתם, והוא אינו חפץ בכך. לפיכך ביקש מחברו זה שיפציר בו לאכול אצלו, ואף עד כדי עשיית נדר. הנדר לא נעשה, אפוא, כאמצעי זירוז בעלמא, אלא כדי להבטיח שיוכל לסעוד דווקא אצלו ולא במקום שאין הוא רוצה לאכול בו.
לסיכום: נדר זה נדר תקף היה, אלמלא האונס שאירע - אותו גורם שאינו בשליטתו ומנע ממנו לקיים את ההזמנה. אמנם מחמת האונס אין הנדר תקף, וזהו גדרם של נדרי אונסים.