נדרים, פרק ו', משנה ב'. המשנה עוסקת בשני נוסחי נדר הנוגעים לתבשיל הקדרה, ומלמדת כיצד לשון הנדר היא הקובעת את היקף האיסור.
הנוסח הראשון - "הנודר ממעשה קדרה":
הנודר מדבר הנעשה בקדרה, היינו בסיר המשמש לבישול - "אין אסור אלא ממעשה רתחתא" - אינו אסור אלא במאכל שנעשה כולו בקדרה. לעומת זאת, מאכלים הנעשים באילפס, שהוא כעין מחבת לטיגון, אינם בכלל הנדר; ואף דבר שהיה בתחילה בקדרה ולבסוף השתמשו בו באילפס - אינו נאסר.
הנוסח השני - "קונם היורד לקדרה":
אך אם אמר "קונם היורד לקדרה", כלומר שנדר על כל הנכנס אל תוך הסיר ולא נקט בלשון "מעשה קדרה" - "אסור בכל המתבשל בקדרה". אף אם השלמת תהליך הבישול נעשתה באילפס, במחבת, המאכל אסור, משום שלשון "היורד לקדרה" רחבה יותר וכוללת יותר.
לסיכום: היקף האיסור נקבע לפי דיוק לשונו של הנודר - "מעשה קדרה" אינו אוסר אלא את מעשה הרתחתא שנעשה כולו בקדרה, ואילו "היורד לקדרה" אוסר את כל המתבשל בקדרה, אף אם נגמר בישולו באילפס.