נדרים, פרק ו', משנה א'. פרק זה עוסק בשאלה מה נכלל בנדרו של אדם כאשר הוא מזהה חפץ מסוים, ובפרט סוג מסוים של מאכל - מה נכלל באותו נדר ומה נותר מחוצה לו.
"הנודר מן המבושל":
אדם שנדר מאוכל מבושל - "מותר בצלי ובשלוק". מותר לו לאכול מאכל צלוי או שלוק (שלוק פירושו מבושל יתר על המידה, בישול קיצוני). הבישול הרגיל בלבד הוא הנכלל בנדרו, ואילו שאר צורות הכנת המאכל, צלי ושלוק, אינן נכללות בו.
"קונם תבשיל שאיני טועם":
הנודר בלשון זו מבקש שלא לטעום שום תבשיל. אמנם המילה "תבשיל" גזורה מלשון בישול, אך בהקשר זה הבינו חז"ל שכוונתה למאכל מבושל הנאכל עם הפת, ולפי הגדרה זו נקבע היקף האיסור:
אסור במעשה קדרה רך - נאסר עליו דבר שהתבשל בקדרה והוא רך, משום שמאכל מסוג זה נאכל עם הפת.
מותר בדבר קשה שהתבשל בקדרה - שכן מאכל כזה אינו נאכל בדרך כלל עם הפת.
"ומותר בביצה טרמיטא" - סוג מסוים של ביצה מבושלת, שאף היא לא נאכלה בדרך כלל עם הלחם.
"ובדלעת הרמוצה" - דלעת שהיו צולים אותה באפר חם, ואף היא אינה נאכלת עם הלחם.
לסיכום: האומר "תבשיל שאיני טועם" אינו כולל בנדרו את הפריטים הללו, שכן אין הנדר חל אלא על מאכלים הנאכלים יחד עם הפת.