לפנינו משנה במסכת נדרים, העוסקת באדם הנודר נדר עד זמן מסוים. נקודת המוצא היא שבדרך כלל, כאשר אנו אומרים "עד", הכוונה היא עד ולא עד בכלל - הזמן הנקוב עצמו אינו נכלל בנדר, כפי שנראה במשנה שלפנינו.
לשון המשנה:
"עד הפסח" - אסור עד שיגיע. הנודר אסור רק עד בואו של הפסח, ומשהגיע הפסח חדל הנדר להתקיים. הרי ש"עד" פירושו עד ולא עד בכלל: עד הפסח, אך לא כולל את הפסח עצמו.
"עד שיהא" - אסור עד שיצא. האומר "עד שיהא פסח" כוונתו עד שיהיה הפסח כולו, ולפיכך אסור אף בפסח עצמו עד שיעבור ויצא.
"עד לפני הפסח" - כאן נחלקו התנאים: רבי מאיר אומר אסור עד שיגיע, כלומר עד תחילת הפסח; ורבי יוסי אומר אסור עד שיצא, עד שיסתיים הפסח.
ראוי לציין כי יש הגורסים במקום "עד לפני הפסח" - "עד פני הפסח". ואכן, מבחינה לשונית זהו מקורה של המילה "לפני": עד פני, לפני.
יסוד המחלוקת לפי הגמרא בקידושין:
הגמרא במסכת קידושין מבארת את המחלוקת כתלויה בהבנת המילה "פני":
לדעת רבי מאיר: "פני הפסח" הוא פניו של הפסח, כלומר לפני הפסח - עד שיתחיל הפסח.
לדעת רבי יוסי: "פני" מלשון "יפנה" - עד שיפנה הפסח, כלומר עד שיסתיים.
נמצא שההבדל תלוי בהבנת המילה "פני": האם כוונתה לפניו של הדבר, או שמא מלשון התפנות - עד שיפנה הפסח ויעבור.
יסוד המחלוקת לפי הגמרא בנדרים:
ואולם הגמרא כאן בנדרים אומרת שלמעשה הכול מודים ש"עד פני פסח" פירושו עד פניו של הפסח, ואין הכוונה כלל ללשון "יפנה". הקושי הוא שכל עוד נותר חלק מן הפסח - אף ברגע האחרון שבו - עדיין עומד האדם לפני חלק מן הפסח.
לפיכך נסבה המחלוקת על שאלה עקרונית: האם אדם הנודר מכניס לנדרו דבר המוטל בספק, או שאין רצונו לכלול בו ספק:
רבי מאיר: אין אדם רוצה לכלול בנדרו דבר שיהיה שנוי בספק, ולפיכך באומרו "עד פני הפסח" כוונתו בוודאי לפירוש הראשון האפשרי - תחילת הפסח ממש. אף שנותר עוד מן הפסח וגם המשכו יכול להיקרא "פני הפסח", כוונת הנודר היא רק עד הרגע הראשון האפשרי.
רבי יוסי: אדם מכניס עצמו לספק ומחזיק בספק בדבריו בשעת נדרו, ולפיכך אסור עד הרגע האחרון של הפסח, שכן כל חלק מן הפסח יכול להתפרש כ"עד פני פסח".
לסיכום: במשנה זו למדנו כי "עד הפסח" פירושו עד ולא עד בכלל, "עד שיהא" פירושו עד שיצא הפסח כולו, ואילו בלשון "עד לפני הפסח" נחלקו רבי מאיר ורבי יוסי. הגמרא בקידושין תלתה את מחלוקתם בהבנת המילה "פני" - פניו של הפסח או מלשון "יפנה"; ואילו הגמרא כאן בנדרים ביארה שהכול מודים בפירוש המילה, והמחלוקת היא בשאלה אם אדם מכניס עצמו בנדרו לספק - ולדעת רבי מאיר אינו מכניס, ולדעת רבי יוסי מכניס.