נדרים, פרק ט', משנה ב'. במשנה הקודמת למדנו את הרעיון של התרת נדר באמצעות 'פתח': דבר שאילו היה האדם יודע עליו בשעת הנדר לא היה נודר כלל, ועל יסודו יכולים החכם היחיד (תלמיד חכם) או בית הדין להתיר את הנדר. משנתנו מציגה מושג נוסף הקרוי 'נולד' - פתח שלא היה קיים כלל בשעת הנדר, אלא התהווה ובא לעולם רק לאחר מכן. השאלה העומדת לדיון היא האם ניתן להשתמש בפתח מסוג זה.
מחלוקת רבי אליעזר וחכמים:
"ועוד אמר רבי אליעזר: פותחין בנולד" - רבי אליעזר, שדן כבר במשנה הקודמת בשאלה אם ניתן להשתמש בכבוד הורים כפתח, מוסיף כאן קביעה נוספת: ניתן להשתמש בפתח אף כאשר מדובר בדבר שנולד, כלומר שהתהווה ובא לעולם לאחר עשיית הנדר.
"וחכמים אומרים" - חכמים חולקים וסוברים שאין להשתמש בפתח שהתהווה לאחר מכן. כל יסודו של הפתח הוא בטענה "אילו הייתי יודע זאת באותה שעה, לא הייתי נודר"; וכאשר הדבר כלל לא היה קיים בשעת הנדר, אין האדם יכול לומר שהיה נמנע מן הנדר בשל ידיעת עובדה זו, שהרי העובדה לא הייתה קיימת כלל.
"כיצד?" - דוגמאות המשנה:
"אמר: קונם שאיני נהנה לאיש פלוני, ונעשה סופר" - אדם נדר שלא ייהנה מפלוני, ולאחר מכן נעשה הלה סופר, כלומר לבלר שהנודר נזקק לשירותיו, או תלמיד חכם שאף הוא נזקק לו. לאחר שקיבל מעמד חדש זה, מבקש הנודר שהנדר לא יעמוד עוד בתוקפו - אך בשעת עשיית הנדר עדיין לא היה סופר.
"או שהיה משיא את בנו לחופה קרוב" - הנודר נדר שלא ליהנות מאותו אדם למשך זמן מסוים, ובתוך אותה תקופה עומד הלה להשיא את בנו, והנודר מבקש להשתתף בשמחה. אף נסיבות אלו לא היו קיימות בשעת הנדר.
"קונם לבית זה שאיני נכנס, ונעשה בית הכנסת" - אדם נדר שלא ייכנס לבית מסוים, ולאחר מכן נהפך אותו בית לבית כנסת.
בכל המקרים הללו בא הנודר לפני החכם או בית הדין וטוען: "אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר, או שהוא משיא את בנו לחופה קרוב, לא הייתי נודר", וכן "אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת, לא הייתי נודר". זוהי הדוגמה למה שנחשב נולד: לדעת רבי אליעזר ניתן להשתמש בפתח כזה ולהתיר בו את הנדר, ולדעת חכמים אין משתמשים בפתח מעין זה.
נולד המצוי והשכיח:
נקודה שמעלה הגמרא: אף שחכמים חולקים על רבי אליעזר וסוברים שאין להשתמש בנולד כפתח להתרת הנדר, הדבר תלוי במידת שכיחותו של אותו נולד. כאשר מדובר בדבר מצוי ושכיח, המתרחש בתדירות גבוהה, אף חכמים מודים שנולד מסוג זה יכול לשמש פתח.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דינו של ה'נולד' - פתח שהתהווה רק לאחר עשיית הנדר. רבי אליעזר סובר "פותחין בנולד", וחכמים חולקים, משום שאין האדם יכול לטעון שהיה נמנע מן הנדר בשל עובדה שלא הייתה קיימת בשעתו. המשנה הביאה שלוש דוגמאות: מי שנדר שלא ליהנות מפלוני ונעשה הלה סופר, מי שנדר כן והלה עומד להשיא את בנו, ומי שנדר שלא להיכנס לבית ונעשה הבית בית כנסת. עוד למדנו מן הגמרא כי בנולד מצוי ושכיח מודים אף חכמים שניתן להשתמש בו כפתח.