נדרים, פרק ט', משנה א'. משנה זו מציגה את עניין התרת הנדר בדרך של 'פתח'. 'פתח' פירושו פתיחה: החכם המתיר את הנדר, או בית הדין, פונה אל הנודר ושואלו: "אילו ידעת גורם זה או אחר בשעה שנדרת, האם היית נודר?" והלה משיב שלא ידע מכך.
דוגמה להמחשת הדברים:
אדם נדר שילך למקווה בכל יום, ולא ידע שבימי שלישי מי המקווה קרים. אומרים לו: "אילו ידעת שהמקווה קר בימי שלישי, האם היית נודר ללכת בכל יום?" והוא משיב: "לא". נמצא שהנדר נעשה על יסוד מוטעה, ולפיכך הנדר מותר.
השאלה שמעלה המשנה:
האם תמיד ניתן להאמין לאדם שהפתח שנמצא לו הוא אמיתי? ישנם מקרים שבהם עלול אדם להתבייש ולא לומר את האמת, ואף לשקר: כששואלים אותו "האם היית נודר אילו ידעת כך וכך?", הוא משיב "לא הייתי נודר", בעוד שלמעשה היה נודר בכל מקרה.
לשון המשנה:
"רבי אליעזר אומר: פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו" - ניתן להתיר את הנדר בפתח הנוגע לכבוד האדם כלפי אביו ואמו. המתיר שואל את הנודר: "האם היית נודר נדר זה אילו ידעת שיש בו פגיעה בכבוד אביך ואמך, ושהבריות יבואו להשפיל את הוריך בשל כך שאתה נוהג לנדור נדרים - דבר הנחשב לשלילי?", והלה משיב: "לא, לא הייתי נודר". לדעת רבי אליעזר, נאמן הוא.
"וחכמים אוסרין" - אין להשתמש בפתח זה, שכן אדם מתבייש לומר שהיה נודר בכל מקרה ושלא היה אכפת לו מכבוד הוריו. מחמת הבושה הוא אומר "לא הייתי נודר", בעוד שבמציאות היה נודר, ולפיכך אין זה פתח תקף.
"אמר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו בכבוד המקום" - במקום לפתוח לו מכוח כבוד אביו ואמו, פתחו לו מכוח כבודו של הקדוש ברוך הוא: האם היית נודר אילו ידעת שאתה עומד לבזות בנדרים אלו את הקדוש ברוך הוא? ואם פתח כזה כשר - "אין נדרים". הגמרא מפרשת שכוונת הדברים היא שהנדרים לא יותרו כראוי, מפני שאין הבריות אומרות את האמת: כל אדם יאמר שלא היה מבזה את הקדוש ברוך הוא, ובוודאי אין זו האמת, שכן שמא היה מוכן לנדור בכל מקרה.
המקרה שבו מודים חכמים לרבי אליעזר:
אף על פי שנחלקו חכמים ורבי אליעזר אם פותחין בכבוד אביו ואמו, מודים חכמים שניתן להשתמש בפתח זה בנסיבות הבאות: אם נדר בעניין שבינו לבין הוריו - כלומר כבר גילה דעתו שהוא מוכן לנהוג זלזול בכבודם - נאמן הוא באומרו: "אילו הבנתי כמה זלזול יש בכך בכבוד הורי, לא הייתי נודר". שהרי אנו רואים לפנינו אדם שאינו מתיירא לומר את האמת, שלא היה אכפת לו מכבוד הוריו, שכן היה מוכן לנדור נגדם. ומכיוון שהיה מוכן לכך, יודעים אנו שהוא אומר לנו את האמת כשהוא חוזר בו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את יסוד ה'פתח' בהתרת נדרים - גילוי שהנדר נעשה על יסוד מוטעה - ואת השאלה אם ניתן להאמין לנודר. רבי אליעזר מתיר לפתוח בכבוד אביו ואמו, חכמים אוסרים מחשש שהנודר מתבייש לומר את האמת, ורבי צדוק מוסיף שאם פותחים בכבוד הורים - יפתחו אף בכבוד המקום, ואז "אין נדרים". ולמדנו שבמקרה שבו נדר בעניין שבינו לבין הוריו, מודים אף חכמים שהוא נאמן.