נדרים, פרק עשירי, משנה ב'. במשנה הקודמת למדנו כי נערה מאורסה - נערה שגילה בין שתים עשרה לשתים עשרה וחצי, ואירוסיה נעשו לאיש - אביה ובעלה יחדיו מפירים את נדריה, ומאותה שעה ואילך בטלה חלות הנדר.
מת האב:
"מת האב - לא נתרוקנה רשות לבעל" - הרשות להפר את הנדרים אינה נמסרת לידיו הבלעדיות של הבעל. עד אותה שעה נדרשה הפרת שניהם כאחד כדי שתועיל לבטל את הנדר, וכעת, משאין עוד אב, אין בכוחו של הבעל להפר לבדו.
מת הבעל:
"מת הבעל - נתרוקנה רשות לאב" - הכוח נמסר לאב באופן בלעדי, והוא יכול להפר את נדריה לבדו, שלא כדין הבעל.
"בזה יפה כוח האב מכוח הבעל":
בעניין זה, כפי שנתבאר, כוחו של האב גדול מכוחו של הבעל: האב מפר אף כשהוא לבדו ואין בעל, ואילו הבעל אינו יכול להפר בלא האב.
"ובדבר אחר יפה כוח הבעל מכוח האב":
"שהבעל מפר בבוגרת" - משעברו ששת חודשי הנערות ונעשתה בוגרת, עדיין בכוחו של הבעל להפר את נדריה, וכן בכל ימי נישואיהם.
"והאב אינו מפר בבוגרת" - משנעשתה בוגרת פקע כוחו של האב להפר את נדריה, בין שהיא נשואה לבעלה ובין שאינה נשואה לו. רק בעודה נערה נתונה בידו יכולת זו.
לסיכום: במשנה זו למדנו שני צדדים שבהם נבדל כוחו של האב מכוחו של הבעל: במיתת האב אין הרשות מתרוקנת לבעל ואין הוא מפר לבדו, ואילו במיתת הבעל מתרוקנת הרשות לאב והוא מפר לבדו - ובזה יפה כוח האב; ומנגד, הבעל מפר בבוגרת ואילו האב אינו מפר בבוגרת - ובזה יפה כוח הבעל.