נזיר פרק ו', משנה י'. המשנה עוסקת בנזיר שגילח את ראשו בסיום נזירותו על סמך קרבן שהתברר כפסול, ובדינם של שאר הקרבנות שהביא.
"גילח על הזבח ונמצא פסול":
אדם הביא קרבן עבור נזירות טהרה, סיים את נזירותו וגילח את ראשו מתוך הנחה שהקרבן כשר, ולבסוף נמצא שהקרבן פסול - כגון שנשפך הדם ולא היה אפשר לזרקו על המזבח, או שנטמא. נמצא שהקרבן שעליו סמך אינו תקף, ומכאן שני דינים:
"תגלחתו פסולה" - התגלחת שעשה נפסלה, והרי זה כמי שגילח את ראשו באמצע נזירותו. משום כך נסתרים שלושים יום, ועליו לספור מחדש שלושים יום של נזירות.
"וזבחיו לא עלו לו" - שאר הקרבנות שהביא בעקבות אותה תגלחת אינם נחשבים לו, שכן מאחר שעליו לחזור ולספור שלושים יום, הרי הם כמי שהובאו באמצע הנזירות ולא בסופה.
"גילח על חטאת שלא לשמה":
אדם גילח את ראשו על קרבן חטאת, אלא שהביא את החטאת שלא לשמה - למשל שהתכוון לשם עולה, ובאמת חטאת היא. חטאת שהובאה שלא לשמה פסולה, ולפיכך זהו אותו תרחיש עצמו. ואף אם לאחר מכן "הביא קרבנות לשמן" - "תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו": התגלחת פסולה, ושאר הקרבנות אינם כשרים לו, שהרי יהיה עליו להיות נזיר שלושים יום נוספים, והקרבנות הם כאילו הובאו באמצע הנזירות ולא בסופה.
"גילח על העולה או על השלמים שלא לשמן":
כאן גילח על קרבן העולה של הנזירות או על השלמים של הנזירות, אך עשה אותם שלא לשמן, ואת שאר הקרבנות הביא לשמן - כגון שעשה את העולה שלא לשמה והביא את השלמים והחטאת לשמן, או שעשה את השלמים שלא לשמן והביא את החטאת והעולה לשמן.
ההלכה היא שעולה ושלמים שהובאו שלא לשמן כשרים, אלא שאינם נחשבים לשם הדבר שעבורו הובאו - במקרה שלפנינו, לשם נזירות. השאלה אם כן היא: אדם המגלח על עולת נדבה או על שלמי נדבה - קרבנות שלא הובאו לשם נזירות - האם תגלחתו נחשבת תגלחת תקפה או לא? בכך נחלקו התנאים:
תנא קמא: "תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו" - כמו במקרים הקודמים: התגלחת פסולה, ושאר הקרבנות שהביא נחשבים כאילו הובאו באמצע הנזירות, ולפיכך אינם נחשבים לו.
רבי שמעון: "אף הזבח לא עלה לו" - אותו קרבן שהובא שלא לשמו אינו נחשב לנזירות, שהרי אינו מביאו כקרבן נזירות אלא כקרבן נדבה - עולת נדבה או שלמי נדבה. אולם "שאר זבחים עלו לו" - שאר הקרבנות שהביא לשמן עלו לו, ואין רואים אותם כאילו הובאו באמצע הנזירות, משום שלדעת רבי שמעון המגלח על עולה או על שלמים של נדבה - אף תגלחת זו תגלחת תקפה של נזירות היא. ואין עליו אלא להביא קרבן תחת אותו קרבן שעשה שלא לשמו.
"גילח על שלושתן ונמצא אחד מהן כשר":
בתרחיש נוסף גילח לאחר שהביא את שלושת הקרבנות, ונמצא שכולם פסולים חוץ מאחד מהם שנמצא כשר. "תגלחתו כשרה" - התגלחת כשרה, שהרי עשה אותה על קרבן שהועיל. אלא ש"יביא שאר הזבחים" - עליו להביא את שאר הזבחים תחת אותם שנפסלו, ובכך ישלים את נזירותו כראוי.
לסיכום: במשנה זו למדנו שהמגלח על קרבן שנמצא פסול, או על חטאת שהובאה שלא לשמה - תגלחתו פסולה, סותר שלושים יום, ואף שאר זבחיו אינם עולים לו, שהרי הם כמי שהובאו באמצע הנזירות. בגילח על עולה או שלמים שלא לשמן נחלקו: לתנא קמא תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו, ולרבי שמעון תגלחתו תגלחת, ורק אותו זבח לא עלה לו ואילו שאר הזבחים עלו לו. ובגילח על שלושתם ונמצא אחד מהם כשר - תגלחתו כשרה, ודי בהבאת שאר הזבחים.