נזיר פרק ו' משנה ט'. משנה זו ממשיכה לדון בתהליך נזירות טהרה ובאופן הבאת הקרבנות המשלימים אותו.
בישול השלמים:
"היום מבשל את השלמים או שולק" - הנזיר נוטל את השלמים, שהם האיל, ומבשל או שולק אותם. שליקה היא צורת בישול נוספת, קיצונית יותר. לאחר שהוכן הבשר בדרך זו: "והכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל" - הכהן נוטל את הזרוע המבושלת מאותו איל.
בנוסף לזרוע, נוטל הכהן את הלחם הבא עם השלמים. שתי צורות של מצה היו מובאות עמם: חלות ורקיקין, ובאחת מהן שיעור השמן גדול מבחברתה. הכהן נוטל, אם כן, שלושה פריטים:
"זרוע בשלה מן האיל" - הזרוע המבושלת.
"וחלת מצה אחת מן הסל" - אחת מן החלות שבסל.
"ורקיק מצה אחד" - אחד מן הרקיקין.
התנופה:
"ונותן על כפי הנזיר ומניפן" - הכהן מניח את שלושת הפריטים על כפיו של הנזיר, ומניף אותם יחד עמו. תנופה זו נעשית בנוסף לתנופה הרגילה של השלמים, שבה מניפים את החזה ואת השוק - עניין שהמשנה אינה מזכירה כאן במפורש, שכן הוא הדין בכל שלמים.
השלמת הנזירות:
"ואחר כך הותר הנזיר לשתות יין ולהיטמא למתים" - לאחר השלמת התהליך כולו, מותר הנזיר בשתיית יין ובהיטמאות למתים, ונזירותו הושלמה.
שיטת רבי שמעון:
"רבי שמעון אומר: כיוון שנזרק עליו אחד מן הדמים, הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא למתים" - לדעת רבי שמעון, מכיוון שנזרק דמו של אחד מן הקרבנות, כבר בשלב מוקדם זה הותר הנזיר ביין ובטומאת מתים, ואינו צריך להמתין עד סוף התהליך. תנא קמא, לעומתו, סובר שעליו להשלים את התהליך כולו, ורק אז הוא מותר ביין ויכול להיטמא.
לסיכום: במשנה זו למדנו את שלבי סיום נזירות טהרה - בישול השלמים או שליקתם, נטילת הזרוע הבשלה, חלת מצה אחת ורקיק מצה אחד, נתינתם על כפי הנזיר והנפתם (נוסף על תנופת החזה והשוק) - ואת מחלוקת תנא קמא ורבי שמעון בשאלה מאיזה שלב הותר הנזיר ביין ובטומאת מתים: לאחר השלמת התהליך כולו, או מיד עם זריקת אחד מן הדמים.