נזיר, פרק ו', משנה י"א. המשנה עוסקת בנזיר שהשלים את ימי נזירותו והחל בהבאת קרבנותיו: "מי שנזרק עליו אחד מן הדמים" - הוא הביא אחד מן הקרבנות ונזרק דמו, ובאותה נקודה נטמא. השאלה היא מה מעמדו: האם משנזרק עליו דם של אחד מן הקרבנות נחשבת הטומאה כטומאה שלאחר הנזירות, או שהוא עדיין נמצא בתוך נזירותו?
דעת רבי אליעזר - "סותרת הכל":
רבי אליעזר אומר: "סותרת הכל". כלומר, כל הקרבנות שהביא - אף אלו שהובאו קודם שנטמא - אינם נחשבים לו, ועליו להמתין שבעה ימים, להיטהר מטומאתו, ורק אז להביא את שאר קרבנותיו.
יש להדגיש כי אין כוונת רבי אליעזר שעליו למנות את כל ימי הנזירות מחדש, שהרי הוא נמצא בסוף נזירותו. כוונתו היא שהקרבנות שהביא אינם כשרים, מפני שנטמא בטרם השלים את כל הקרבנות. שיטת רבי אליעזר היא שאין האדם נעשה מותר בשתיית יין ואין נזירותו מסתיימת לגמרי עד שעשה את כל הפעולות והביא את כל הקרבנות. ומכיוון שנטמא לפני שהובאו כל הקרבנות, אף אלו שהובאו קודם הטומאה בטלים, ועליו להביאם שוב.
דעת חכמים:
וחכמים חולקים ואומרים: "יביא שאר קרבנותיו ויטהר" - הלשון מנוסחת בסדר הפוך, אך למעשה עליו להיטהר תחילה, ולאחר מכן להביא את יתר הקרבנות שלא הביא עד אותה נקודה. ואילו הקרבנות שהביא קודם שנטמא כשרים ואין בהם כל בעיה.
יסוד שיטתם: משהביא אדם בהצלחה אחד מן הקרבנות ונזרק דמו, הרי נחשב שסיים את נזירותו והוא מותר בשתיית יין. אכן, את שאר הקרבנות אין הוא יכול להביא בעודו טמא, ולפיכך עליו להיטהר; אך משנטהר, מביא את כל הקרבנות שטרם הביא, וכל קרבן שהביא קודם לכן תקף.
מעשה במרים התרמודית:
"אמרו לו" - חכמים הביאו לרבי אליעזר מעשה שהיה, לסמוך בו את דבריהם: "מעשה במרים התרמודית שנזרק עליה אחד מן הדמים" - אישה זו סיימה את נזירותה, וכבר הובא אחד מקרבנות הנזירות ונזרק דמו. "ובאו ואמרו לה על בתה שהיא מסוכנת" - שבתה נמצאת בסכנת חיים. "והלכה ומצאה אותה שמתה" - וכתוצאה מכך נטמאה.
"ואמרו חכמים" - וחכמים אמרו באותו מקרה, שמכיוון שכבר הביאה קרבן אחד בהצלחה, "תביא שאר קרבנותיה ותיטהר": לאחר שתעבור את תהליך טהרתה ותיעשה טהורה, תוכל להביא את שאר הקרבנות. והקרבן שהביאה קודם שנטמאה עדיין נחשב לה, שכן לשיטת חכמים כבר סיימה למעשה את נזירותה.
לסיכום: במשנה זו נחלקו רבי אליעזר וחכמים בנזיר שנטמא לאחר שנזרק דם אחד מקרבנותיו. לדעת רבי אליעזר, כל עוד לא הובאו כל הקרבנות אין הנזירות מסתיימת, ולפיכך הטומאה "סותרת הכל" ועליו להביא את קרבנותיו מחדש לאחר טהרתו. ולדעת חכמים, זריקת דם של קרבן אחד מסיימת את הנזירות ומתירה ביין, ולפיכך הקרבנות הראשונים כשרים, ולאחר טהרתו יביא רק את שאר קרבנותיו - וכך אף הורו למעשה במרים התרמודית.