נזיר, פרק ה', משנה ה'. במשנה זו נדון דינה של נזירות שנתקבלה על תנאי, כאשר התנאי תלוי בבירור עובדה שאינה ידועה בשעת הנדר. נעמוד על גופו של המקרה, על מחלוקת בית שמאי ובית הלל, ועל שיטתו של רבי טרפון.
המקרה שבמשנה:
"היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדם" - שני אנשים הלכו בדרך, ואדם אחד בא לקראתם. כל אחד מן ההולכים מקבל על עצמו נזירות בתנאי הנוגע לזהותו של הבא:
"הריני נזיר שזה פלוני" - הראשון אומר: מקבל אני על עצמי נזירות על תנאי שזהו פלוני. הוא מאמין שזהו אותו אדם, ואם כן הוא - רצונו להיות נזיר.
"הריני נזיר שאין זה פלוני" - השני אומר: אהיה נזיר אם אין זה אותו אדם.
ויש מי שמקבל על עצמו נזירות בתנאי התלוי בדבריהם של שני הראשונים:
"הריני נזיר שאחד מכם נזיר" - אדם שלישי הנמצא עמם אומר: הריני נזיר בתנאי שאחד משניכם נזיר. תנאי זה יתקיים בוודאי, שהרי רק אחד מן השניים צודק בדבריו.
"שאין אחד מכם נזיר" - רצונו להתקבל כנזיר בתנאי שאחד מהם אינו נזיר. אף תנאי זה יתקיים בהכרח, שהרי אחד מהם טועה.
"ששניכם נזירים" - נודר שיהיו שניהם נחשבים לנזירים.
"שכולכם נזירים" - נודר שכולם נזירים.
מחלוקת בית שמאי ובית הלל:
בית שמאי אומרים: "כולם נזירים" - כולם נזירים, שהרי כל אחד ואחד מהם אמר "הריני נזיר". אף אם טעה ולא דייק בדבריו, לדעת בית שמאי הוא נזיר, שכן נזירות בטעות נזירות היא - כדין הקדש בטעות שהוא הקדש.
ובית הלל אומרים: "אין נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו" - אין כולם נזירים, והנזיר היחיד כאן הוא מי שלא נתקיימו דבריו. והגמרא מגיהה את הלשון וקובעת שיש לקרוא: "אין נזיר אלא מי שנתקיימו דבריו" - הנזיר היחיד הוא מי שנתקיימו דבריו, שאמר "אהיה נזיר אם דבר פלוני נכון" ונמצא שאמת בפיו. אבל אם היה הדבר בטעות - אין הוא נזיר.
שיטת רבי טרפון:
"רבי טרפון אומר: אין אחד מהם נזיר" - בכל המקרים הללו אין אף אחד מהם נזיר. מדוע? רבי טרפון לומד מפסוק שטבעה של נזירות מחייב שיהיה ברור בשעת קבלת הנדר אם האדם נזיר אם לאו. בכל המקרים הללו אין הדבר ברור, שכן זהותו של הבא לקראתם טרם נתגלתה, ולפיכך אין הנזירות חלה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דינה של נזירות התלויה בתנאי שאינו מבורר בשעת הנדר: לדעת בית שמאי כולם נזירים, שנזירות בטעות נזירות היא, כהקדש בטעות; לדעת בית הלל אין נזיר אלא מי שנתקיימו דבריו (כגירסת הגמרא); ולדעת רבי טרפון אין אף אחד מהם נזיר, משום שהנזירות צריכה להיות ברורה בשעת קבלת הנדר.