לפנינו משנה ה' בפרק א' של מסכת נזיר. המשנה עוסקת באדם שאמר: "הריני נזיר כמלוא הבית", או "כמלוא הקופה" - לשון שיש בה כדי להורות על דבר גדול עד מאוד, שיעור הממלא בית שלם.
בודקים אותו:
קובעת המשנה שבית דין בודקים את הנודר ושואלים אותו למה התכוון באמירתו. שתי אפשרויות לפנינו:
התכוון לנזירות אחת גדולה מאוד: הרי אין זו אלא נזירות של שלושים יום. אמירה זו כמותה כאמירות שנתבארו במשנה ג': כל אותן לשונות של נזירויות גדולות אינן אלא נזירות רגילה. אף שבתחושתו של האומר מדובר בדבר ארוך וגדול, אין כאן נזירות ממשית הנמשכת מעבר לשלושים יום.
פירש שלא הייתה לו כוונה מסוימת: אלא סבר שאמירתו תתפרש לו על ידי אחרים. במקרה זה מסתכלים על אותה קופה שהזכיר כאילו הייתה מלאה זרעי חרדל - זרעים זעירים שמספרם עצום - והרי הוא נזיר כל ימי חייו.
תלות במחלוקת שבמשנה הקודמת:
אופן ההבנה של "נזיר כל ימי חייו" תלוי במחלוקת שנתבארה במשנה הקודמת:
לדעת התנא קמא: יש בידו כמה וכמה נזירויות, והוא מסיים נזירות ומתחיל אחרת בכל שלושים יום.
לדעת רבי: מדובר בנזירות אחת ארוכה, הנמשכת כל ימי חייו.
לסיכום: משנה זו מלמדת שכאשר אדם נודר בלשון של שיעור גדול, בית דין בודקים את כוונתו: אם נתכוון לנזירות אחת גדולה, אין זו אלא נזירות של שלושים יום; ואם לא הייתה לו כוונה מסוימת, מפרשים את דבריו כמלוא קופה של זרעי חרדל, והרי הוא נזיר כל ימי חייו - בין כנזירויות רבות בזו אחר זו לדעת התנא קמא, ובין כנזירות אחת ארוכה לדעת רבי.