נזיר פרק א' משנה ג'. משנה זו עוסקת במשך תקופת הנזירות - כמה זמן נמשכת נזירותו של אדם, בין כשפירש את משכה ובין כשלא פירש.
"סתם נזירות שלושים יום":
המשנה פותחת ואומרת: "סתם נזירות שלושים יום". 'סתם נזירות' היא נזירות שבה אין האדם מפרט את משך הזמן שהוא מבקש שתימשך: הוא אומר "הריני נזיר" ואינו מציין לכמה זמן. במקרה כזה נזירותו שלושים יום.
הרמב"ם מבאר כי דין זה הוא הלכה שיש עליה מסורת, הלכה למשה מסיני, אלא שחכמים מצאו לה סמך מן הפסוק: נאמר "קדוש יהיה", והמילה "יהיה" היא בגימטרייה שלושים - ומכאן שסתם נזירות שלושים יום.
"אחת גדולה" ו"אחת קטנה":
ממשיכה המשנה: אם אמר "הריני נזיר אחת גדולה" - הרי הוא יוצר נזירות אחת, והיא גדולה; או שאמר "הריני נזיר אחת קטנה" - נזירות אחת, והיא קטנה; "ואפילו מכאן ועד סוף העולם" - אף אם בשעת קבלת הנזירות הוסיף שהיא כה גדולה עד שהיא מכאן ועד סוף העולם. בכל אחת מלשונות אלו הרי זה נזיר שלושים יום בלבד.
הטעם: מה שאמר "גדולה", ואף מה שאמר "עד סוף העולם", אין בו קביעת זמן, אלא ביטוי ליחסו כלפי הנזירות - שנראית לו כבדה וגדולה. אך מבחינת אורכה אין היא יותר משלושים יום, והרי זו נזירות סתם.
"הריני נזיר ויום אחד" - שתי נזירויות:
לעומת זאת, בשלושה מקרים הרי זה נזיר שתיים:
"הריני נזיר ויום אחד" - קיבל על עצמו נזירות ועוד יום אחד.
"הריני נזיר ושעה אחת" - קיבל על עצמו נזירות ועוד שעה אחת.
"הריני נזיר אחת ומחצה" - קיבל על עצמו נזירות אחת וחצי נזירות.
בכל אחד מן המקרים הללו הרי זה נזיר שתיים - שתי נזירויות, שתי תקופות של שלושים יום. הטעם הוא שהאמירה הראשונה, "הריני נזיר", היא אמירת נזירות שלמה של שלושים יום; ואילו התוספת - יום אחד, שעה אחת או חצי נזירות - אין לה קיום כשלעצמה, שכן אין נזירות של יום אחד, אין נזירות של שעה אחת ואין חצי נזירות. משמעות התוספת היא אפוא נזירות שנייה, ולפיכך הרי זה נזיר שתיים.
"הריני נזיר שלושים יום ושעה אחת":
כניגוד לכך אומרת המשנה: האומר "הריני נזיר שלושים יום ושעה אחת" - הרי זה נזיר שלושים ואחד יום. כאן אין הוא אומר "הריני נזיר" סתם, אלא קובע במפורש נזירות של שלושים יום ומוסיף עליה שעה, ולפיכך אינו נזיר שתי נזירויות אלא שלושים ואחד יום, "שאין נזירות לשעות" - אין קיום לנזירות של שעה בלבד.
ההבדל בין המקרים הקודמים למקרה זה: שם עשה נזירות שלמה ונפרדת ורק לאחריה הוסיף שעה או יום, ותוספת זו יוצרת נזירות שנייה. אך כאן, משאמר שהוא נזיר לשלושים יום ועוד שעה, מצטרפת אותה שעה לתקופת השלושים יום עצמה ואינה יוצרת נזירות שנייה. ומכיוון שאין נזירות לשעה, אך יש נזירות של שלושים ואחד יום או של שלושים ושניים יום - שהרי מונים את הנזירות לימים ולא לשעות - אין מחשיבים את השעה כשעה בלבד, אלא מקבלים אותה כיום שלם המתווסף לתקופת השלושים יום.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי סתם נזירות שלושים יום, הלכה למשה מסיני שנסמכה על גימטריית "יהיה"; כי לשונות "אחת גדולה", "אחת קטנה" ו"מכאן ועד סוף העולם" אינן מוסיפות על שלושים יום אלא מבטאות יחס בלבד; כי המוסיף על נזירות סתם יום, שעה או מחצה - נזיר שתיים, לפי שאין קיום לתוספת כשלעצמה; ואילו הקובע שלושים יום ושעה - נזיר שלושים ואחד יום, שאין נזירות לשעות והשעה נחשבת ליום שלם.