נזיר, פרק ד', משנה ג'. המשנה עוסקת באישה שנדרה בנזירות ובאה לעבור על דיני הנזירות, ומבחינה בין מצב שבו נדרה עומד בתוקפו לבין מצב שבעלה הפר את נדרה והיא אינה יודעת על כך.
הרישא - נדרה בנזיר ועברה על נזירותה:
"האישה שנדרה בנזיר" - אישה שנדרה נדר של נזירות, הרי היא נזירה לכל דבר. "והייתה שותה ביין ומיטמאה למתים" - והיא מפרה את נזירותה בשתיית יין או בהיטמאות למתים, שהן מן הפגיעות בדיני הנזירות. "הרי זו סופגת את הארבעים" - היא מקבלת מלקות, משום שעברה על לא תעשה, איסור שלילי של התורה שחייבים עליו מלקות.
הפר לה בעלה והיא לא ידעה:
"הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה" - הבעל ביטל את נדר הנזירות, והאישה אינה יודעת על כך. "והייתה שותה ביין ומיטמאה למתים" - בינתיים, בחושבה שהיא עדיין נזירה, היא עוברת לדעתה על הנזירות בשתיית יין או בהיטמאות למתים. "אינה סופגת את הארבעים" - אין היא לוקה. אף שהיא סבורה שחטאה, המציאות היא שבעלה הפר את הנדר וכבר אינה נזירה, ולפיכך לא עברה על איסור. זו דעת התנא קמא.
דעת רבי יהודה:
"רבי יהודה אומר: אם אינה סופגת את הארבעים - תספוג מכת מרדות" - אמנם אין היא מקבלת ארבעים מלקות, שאלו ניתנות על עבירה על איסור תורה, והיא לא עברה עליו בפועל; אך לכל הפחות תקבל מכת מרדות. מכת מרדות היא סוג של מלקות הניתנות על עבירה על דין דרבנן. במקרה זה אין מדובר אף בדין דרבנן שנעבר בפועל, אלא בעצם העובדה שהיא סברה שהיא עושה עבירה, ואף שלא עברה באמת - מי שעשתה מעשה של מרידה מסוג זה כנגד התורה, נותנים לה לדעת רבי יהודה את המלקות שמדרבנן.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי אישה שנדרה בנזירות ועברה על נזירותה בשתיית יין או בהיטמאות למתים - סופגת ארבעים מלקות; אך אם הפר לה בעלה את הנדר והיא לא ידעה על כך, אין היא לוקה, שכן במציאות אינה נזירה. לדעת רבי יהודה, אף שאינה סופגת את הארבעים, ראויה היא למכת מרדות מדרבנן על עצם כוונתה לעבור על התורה.