מועד קטן, פרק א', משנה ח'. משנה זו דנה בשאלה איזו תפירה הותרה בחול המועד, ובדין סירוג המיטות.
"ההדיוט תופר כדרכו, והאומן מכליב":
ההדיוט - אדם שאינו חייט או תופר מקצועי - תופר כדרכו, בצורה רגילה. ואילו האומן, התופר המקצועי, נדרש להכליב.
מיהו ההדיוט? נאמרו בכך כמה הגדרות:
מי שאינו מיומן להעביר את המחט מספר פעמים דרך הבד באופן שבמשיכה אחת נוצרות תפירות רבות בבת אחת.
מי שאינו מסוגל ליצור שוליים ישרים בתחתית הבגד.
אדם כזה רשאי לתפור כדרכו, שכן ממילא לא תעלה בידו מלאכה מוצלחת.
מהו "מכליב"?
יש מפרשים שעליו לדלג על כל תפירה שנייה.
ויש מפרשים שהמילה נגזרת מן ה"כלב" - שהתפירה תיעשה כעין שיני כלב, למעלה ולמטה בצורה משוננת.
בין כך ובין כך, אין זו מלאכה מקצועית.
"ומסרגין את המיטות":
המשנה עוברת לפעולה נוספת: בחול המועד מותר לסרוג את המיטה. חבלים או רצועות היו עוברים לרוחב המיטה ולאורכה, בשני הכיוונים, ויוצרים את המשטח שעליו שוכב האדם. מלאכה זו הותרה בחול המועד, כדי שיוכל אדם לישון עליה.
"רבי יוסי אומר: אף ממתחין":
יש הגורסים שיש למחוק את המילה "אף", משום שקשה לבארה. "ממתחין" פירושו הידוק החבלים הקיימים בלבד, ונמצא שדברי רבי יוסי הם חומרא: אין מתירים לסרג, אלא רק למתוח ולהדק את החבלים הקיימים, אך אין רשות ליצור את החבלים במיטה מלכתחילה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי בתפירה הבחינה היא במעמדו של התופר - ההדיוט תופר כדרכו, ואילו האומן מכליב, בין בדילוג על כל תפירה שנייה ובין בתפירה משוננת כשיני כלב. כמו כן למדנו שמותר לסרג את המיטות לצורך שינה, ולדעת רבי יוסי - כגרסה המוחקת את המילה "אף" - הותר רק למתוח ולהדק את החבלים הקיימים, ולא לסרג מלכתחילה.