מועד קטן, פרק א', משנה ג'. משנה זו עוסקת בדיני השקיה בחול המועד: אילו פעולות הותרו ואילו נאסרו, ומהו הגבול שבין פעולה שיש בה תועלת בלבד לבין פעולה שמניעתה גורמת הפסד.
"מושכין את המים מאילן לאילן":
רבי אליעזר בן יעקב אומר כי מותר למשוך מים שנאספו סביב אילן אחד אל אילן אחר. לפי פירוש הר"ב מדובר בשדה בעל - שדה המתקיים ממי גשמים בלבד ואינו זקוק להשקיה. אף על פי כן הותרה הפעולה, משום שאין בהעברת המים מאילן לאילן טרחה מרובה, ויש בה רווח ותועלת, אף שבהיעדרה לא ייגרם הפסד.
אלא שהמשנה מסייגת: "ובלבד שלא ישקה את כל השדה" - ההיתר ניתן למשיכת המים מאילן לאילן בלבד, ולא להקפת השדה כולו במים.
"זרעים שלא שתו לפני המועד - לא ישקם במועד":
ירקות וזרעים שלא הושקו לפני יום טוב, אין משקים אותם בחול המועד. יסוד הדין: אף בבית השלחין, שדה הזקוק להשקיה, הצורך להשקות מיד בחול המועד קיים רק כאשר הושקה סמוך לפני כן. אך אם לא הושקה קודם המועד, אי-השקייתו בחול המועד לא תגרום הפסד. יש כאן אפוא רווח ותועלת בלבד ולא מניעת הפסד, ולפיכך נאסרה ההשקיה.
"וחכמים מתירין בזה ובזה":
חכמים חולקים על רבי אליעזר בן יעקב ומתירים את שני המקרים:
המשכת המים: אין ההיתר מוגבל לאילן ואילן בלבד, אלא מותר להשקות אף את השדה כולו, שכן מותרת פעולה שיש בה תועלת אף שאין במניעתה הפסד.
זרעים שלא שתו לפני המועד: מותר להשקותם בחול המועד, שהרי אף שאין באי-השקייתם הפסד, יש בהשקייתם תועלת.
לסיכום: במשנה זו נחלקו רבי אליעזר בן יעקב וחכמים בשאלה האם מותרת בחול המועד פעולת השקיה שיש בה תועלת ורווח אך אין במניעתה הפסד. לדעת רבי אליעזר בן יעקב הותרה משיכת מים מאילן לאילן בלבד, ובלבד שלא ישקה את כל השדה, ואילו זרעים שלא הושקו לפני המועד לא ישקם במועד. חכמים מתירים בזה ובזה, משום שדי בתועלת שבפעולה כדי להתירה.