מועד קטן, פרק א', משנה ב'. המשנה פותחת בדברי רבי אלעזר בן עזריה: "אין עושין אמת המים בתחילה במועד ובשביעית". 'אמה' היא תעלה שהמים זורמים בה, וכינויה זה בא לה משום שעומקה אמה ורוחבה אמה.
מחלוקת רבי אלעזר בן עזריה וחכמים:
רבי אלעזר בן עזריה: אין לחפור אמה חדשה במועד ובשביעית, בחול המועד ובשמיטה, משום שמלאכה זו כרוכה בטורח ובמאמץ מרובה שאין רוצים שייעשו בזמנים אלו, ומשום שהדבר נראה כעודר את הקרקע - מלאכה האסורה בשביעית.
חכמים: "עושין אמה בתחילה בשביעית" - מותר לחפור תעלת מים חדשה בשמיטה, שכן לדעתם אין הדבר נראה כעודר. ובלאו הכי, אין העפר נשאר בתוך השדה אלא מוצא ממנה החוצה, ואילו העודר משאיר את העפר במקומו.
צרכי הרבים הנעשים במועד:
"ומתקנין את קלקולי המים" - תעלות מים הזקוקות לתיקון, או שנסתמו בעפר, מתקנים אותן בחול המועד כדי שיהיו ראויות לשימוש.
"שברשות הרבים" - אף בעיות הובלת המים שבתחום הציבורי, כגון צינורות שברשות הרבים שהתקלקלו, מותר לתקן במועד, משום שהדבר נעשה לצורך שימוש הציבור.
"וחוצבין טינרות" - מנקים אותן מן הלכלוך, מן האבנים ומן הדברים שהצטברו בהן.
"ומסקנין את הדרכים ואת הרחובות" - מתקנים את השבילים ואת הרחובות.
"ואת מקוות המים" - מתקנים את המקוואות ומנקים אותם מכל שהצטבר בהם במהלך החורף ובעונת הגשמים.
"ועושין כל צרכי הרבים":
אמירה זו נתפסת בעיני הגמרא כתוספת שלכאורה לא הייתה נחוצה, שהרי כבר נמנו כמה מצורכי הציבור הנעשים בחול המועד. לפיכך מבארת הגמרא שהכוונה היא שמותר לפתוח את מאגרי המים שנאספו בחודשי החורף ולהעמידם לשימוש הציבור. הרא"ש מוסיף שאמירה זו באה לכלול שבית דין רשאי לדון בעניינים רבים, שכולם צרכי ציבור הם: מפדיון דברים שנעשו הקדש, דרך השקיית סוטה במי הסוטה ושריפת פרה אדומה, ועוד עניינים רבים.
יתרה מזאת, אומרת המשנה שאף מציינים את הקברות: נהגו לשים צבע או מין סיד על גבי הקברים כדי לסמן שיש שם טומאה, ומלאכה זו נעשית במועד משום שהסימנים נשחקו במהלך החורף.
כמו כן היו שולחים שלוחים מבית דין לטפל בענייני כלאיים, כאשר אנשים גידלו בשדותיהם תערובות אסורות. מזהירים היו אותם לפני החג שיסלקו את הכלאיים וישרשו את התערובות, ואם לא טיפלו בכך, נשלחו השלוחים כדי לוודא שהעניין מטופל.
הפועלים העוסקים במלאכות אלו משתלמים מתרומת הלשכה, מכספי ההקדש, ולפיכך נזהרים בהם. מכיוון שאין העם עסוקים במלאכתם בחול המועד, קל יותר למצוא באותם ימים עבודה בזול. ואף שבדרך כלל אסורה המלאכה בחול המועד, כיוון שזו מלאכה הנדרשת על ידי בית הדין, וזהו זמן שבו שכר העבודה זול יותר, רשאי בית הדין לנקוט בסמכות זו ולשכור את הפועלים דווקא בחול המועד.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מחלוקת רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בעשיית אמת המים בתחילה במועד ובשביעית, ואת רשימת צרכי הרבים הנעשים בחול המועד: תיקון קלקולי המים ואף שברשות הרבים, חציבת טינרות, תיקון הדרכים והרחובות ומקוות המים. עמדנו על הכלל "ועושין כל צרכי הרבים" ועל ביאורי הגמרא והרא"ש שבו, על ציון הקברות ועל שלוחי בית דין שיצאו לענייני כלאיים, ועל היתר שכירת הפועלים מתרומת הלשכה דווקא בזמן זה.