בשיעור זה נלמד את המשנה השלישית בפרק ג' במסכת מועד קטן, המונה את השטרות והמסמכים שמותר לכותבם בחול המועד. כפי שנראה, הטעם המנחה ברוב המקרים הוא החשש מדבר האבד - הפסד העלול להיגרם אם תידחה הכתיבה לאחר המועד.
לשון המשנה: "ואלו כותבין במועד":
"קידושי נשים" - אחת הדרכים לקדש אישה היא בכתיבת שטר וקידושה באמצעותו, דרך שאינה נהוגה כיום; וכלולים בכך גם שאר שטרי האירוסין המובאים בהלכה. הטעם להיתר הוא החשש שמא יקדמנו אחר - שמא תתקדש בינתיים לאיש אחר, ולפיכך יש להזדרז ולוודא שתיעשה אשתו.
"גיטין" - כגון בעל העומד לצאת למסע ארוך, שאם לא ייכתב הגט עתה עלולה אשתו להישאר עגונה.
"שוברין" - קבלות. אדם המבקש שייפרע לו חובו, והחייב אינו מוכן לפרוע אלא אם כן יקבל שובר בידו - מותר לכתוב לו שובר במועד.
"דייתיקי" - מסמך הנערך עבור חולה על ערש דווי, המבקש להשאיר אחריו הוראות בענייני ממון.
"מתנה" - שטר המעיד כי חפץ פלוני ניתן במתנה, והטעם: שמא יחזור בו הנותן וישנה את דעתו.
"פרוזבולין" - בסוף שנת השמיטה נשמטת ההלוואה, אלא אם כן נכתב עליה פרוזבול. כדי למנוע את הפסד ההלוואה נדרש האדם לכתוב פרוזבול, ואם לא נזדמנה לו שעת כושר לכותבו אלא בחול המועד - הדבר מותר.
"איגרות שום" - מסמכים שבית דין כותב עבור המלווה, ובהם נאמר כי בית הדין שם את נכסי הלווה וקבע שהנכס יינתן למלווה כתשלום עבור ההלוואה שהוא חייב לו.
"איגרות מזון" - לפי הסבר אחד, מסמכים שבית דין כותב על מכירת רכושו של אדם, שעל עזבונו לשלם כדי לפרנס את אשתו ואת בנותיו. לפי הסבר נוסף, מדובר במסמך שאדם חותם עליו שיפרנס את בתה של אשתו החדשה שנולדה לה מבעל אחר.
שטרות בית דין ומסמכים רשמיים:
"שטרי חליצה" - מסמך המאשר את העובדה שנעשתה חליצה.
"מיאון" - שטר המאמת שנערה עברה את תהליך המיאון. מדובר ביתומה שהושאה על ידי אמה או אחיה, שקידושיה אינם אלא מדרבנן, והיא רשאית לסרב לקידושין בשלב מאוחר יותר; ואז נכתב לה שטר מיאון המאמת שסירבה לנישואין.
"שטרי ברורין" - שטר המתעד את בחירת הדיינים למשפט מסוים: צד אחד בוחר דיין אחד, הצד השני בוחר את השני, ושני הדיינים עצמם בוחרים שלישי. השטר המאמת את אותה הכרעה נקרא שטר ברורין.
"גזירות בית דין" - גזירות שבית הדין מתקין, ונדרש לפרסמן במהלך חול המועד.
"איגרות של רשות":
לפי רש"י, הכוונה למכתבים ולפקודות הנכתבים מטעם השלטון.
יש המבינים שמדובר במכתבים הממנים דיינים.
ויש המבינים שמדובר בכתיבה מזדמנת באופן כללי - כתיבה שאינה רשמית, ולפיכך נחשבת מעשה הדיוט ולא מלאכת אומן, ומשום כך מותרת בחול המועד.
לסיכום: במשנה זו מנינו את השטרות שמותר לכותבם בחול המועד - שטרי קידושין וגיטין, שוברין, דייתיקי, מתנה ופרוזבול, איגרות שום ואיגרות מזון, שטרי חליצה ומיאון, שטרי ברורין, גזירות בית דין ואיגרות של רשות. הצד השווה שברובם הוא החשש מדבר האבד, ובאחרון שבהם - היותה של הכתיבה מעשה הדיוט שאינו אסור במועד.