מועד קטן פרק ג' משנה ב': כיבוס בגדים בחול המועד

מועד קטן, פרק ג', משנה ב'. משנה זו דומה במבנה ובתוכן למשנה הקודמת, שמנתה את האנשים המותרים להסתפר ולגזוז את שערם בחול המועד. כאן מונה המשנה את אלו המותרים לכבס את בגדיהם בחול המועד.

אלו המותרים לכבס את בגדיהם בחול המועד:

• "הבא ממדינת הים" - מי שחזר מנסיעה למדינת הים, בין אם שב סמוך ליום טוב ובין אם שב בחול המועד עצמו.

• "ומבית השביה" - מי שהיה שבוי בידי גויים.

• "והיוצא מבית האסורים" - ואפילו בית אסורים של ישראל.

• "והמנודה שהתירו לו חכמים" - מי שהיה נתון בחרם, והחכמים התירו לו את חרמו בחול המועד.

• "וכן מי שנשאל לחכם והותר" - מי שנדר שלא לכבס את בגדיו, ובא לפני חכם והותר לו נדרו במהלך חול המועד.

מכאן עוברת המשנה למנות פריטים שכיבוסם מותר בחול המועד לכל אדם:

• "מטפחות הידים" - מגבות ידיים המתלכלכות באופן קבוע. אף שכובסו לפני החג לכבוד יום טוב, מכבסים אותן שוב בחול המועד.

• "מטפחות הספרים" - המעטפת המגינה שהיו לובשים בשעת התספורת, בדומה לכיסוי שהספר משתמש בו כיום. אותם אנשים שהותר להם להסתפר בחול המועד, הוצרכו אף לכבס מעטפת זו.

• "ומטפחות הספג" - מגבות המשמשות לניגוב הגוף.

וכן בגדיהם של הזבים והזבות, הנידות והיולדות. שני טעמים בדבר: מפני שבגדיהם מתלכלכים ביתר קלות, או מפני שהם עומדים להתחיל את תהליך טהרתם ונצרכים להחליף את בגדיהם, ולפיכך הותר להם לכבס בחול המועד.

וכן כל העולה ממצב של טומאה למצב של טהרה, כגון מי שהיה מצורע או טמא מת, המבקש לכבס את בגדיו שנטמאו - מותר לו לכבס בחול המועד.

לסיכום: המשנה מנתה את המותרים לכבס בחול המועד - הבא ממדינת הים, מבית השביה ומבית האסורים, המנודה שהתירו לו חכמים ומי שהותר נדרו; את הפריטים שכיבוסם מותר לכל - מטפחות הידיים, הספרים והספג; ואת הזבים, הזבות, הנידות והיולדות וכל העולה מטומאה לטהרה. אך כל אדם אחר - אסור לו לכבס את בגדיו בחול המועד.