מועד קטן, פרק ג', משנה א'. בטרם ניגש למשנה עצמה, נקדים כי חז"ל אסרו לגזור את השיער, להתגלח ולכבס בגדים בחול המועד. טעם האיסור: שלא ידחה אדם את גילוחו, את תספורתו או את כביסתו לחול המועד, שבו הוא פנוי ממלאכתו ופתוח לפניו הזמן - ונמצא נכנס ליום טוב כשהוא מנוול ואינו נראה כראוי.
לפיכך אין אדם רשאי לעשות זאת בחול המועד, אלא עליו להקדים ולעשותו מבעוד מועד. עם זאת, ישנם יוצאים מן הכלל, והם הנידונים במשנה שלנו ובמשניות הבאות.
לשון המשנה:
"ואלו מגלחין במועד" - אלו הם האנשים שמותר להם לגלח ולספר את שערם בחול המועד:
"הבא ממדינת הים" - מי שהגיע מחוץ לארץ בחול המועד או סמוך ליום טוב ממש, ולא היה סיפק בידו להסתפר קודם לכן. היתר זה נאמר דווקא במי שיצא למדינת הים לצורך עסקיו או לצורך הכרחי אחר; אך מי שיצא לשם בילוי בעלמא, אין בכך תירוץ מספיק.
"והיוצא מבית השביה" - מי שנלקח בשבי בידי גויים.
"והיוצא מבית האסורים" - מי שיצא מן הכלא, ואפילו כלא יהודי. בשני המקרים הללו מותר לו לגלח את שערו, שכן בעודו שרוי בשבי או במאסר אין אדם עושה כן, מפני שהוא נתון בצער ובמצב קשה. משיצא לחירות, הותר לו להתגלח אף בחול המועד.
"והמנודה שהתירו לו חכמים" - מי שבית הדין נידהו והטיל עליו חרם, והתירו לו את הנידוי בחול המועד. אדם השרוי בנידוי אסור לו להסתפר, לגזוז את שערו ולכבס את בגדיו, ונמצא שלא היה יכול לעשות זאת קודם לכן; ומשהותר לו הנידוי, מותר לו לגלח.
"ומי שנשאל לחכם והותר" - מי שנדר שלא לספר את שערו, ולא הייתה לו הזדמנות לילך אל חכם שיתיר את נדרו, או שלא ניצל את ההזדמנות שהייתה בידו, או שלא עלה בידו למצוא דרך להתיר את עצמו מן הנדר - עד שבא חול המועד ונשאל לחכם והותר לו.
"והנזיר" - נזיר שתמו ימי נזירותו בחול המועד. הלכה היא שגילוח הראש הוא חלק מתהליך סיום הנזירות, ולפיכך מותר לו לגלח אף במועד.
"והמצורע העולה מטומאתו לטהרה" - מצורע העובר ממצב של טומאה למצב של טהרה, שההלכה מחייבתו לגלח את שערו כחלק מתהליך טהרתו, ובוודאי שרשאי לעשות זאת בחול המועד.
לסיכום: חז"ל אסרו תספורת, גילוח וכביסה בחול המועד, כדי שלא ידחה אדם את הכנותיו ויכנס ליום טוב כשהוא מנוול. במשנה זו מנו שישה יוצאים מן הכלל, שבכולם משותף הטעם שלא הייתה לאדם אפשרות להקדים ולגלח קודם המועד: הבא ממדינת הים, היוצא מבית השביה, היוצא מבית האסורים, המנודה שהתירו לו חכמים, מי שנשאל לחכם והותר נדרו, הנזיר והמצורע העולה מטומאתו לטהרה.