מידות, פרק ב, משנה ד. מסכת מידות ממשיכה בסיורה בבית המקדש, והפרק הזה כולו מוקדש להר הבית: כתליו, שעריו, חצרותיו ומידותיהם. כאן פונה המשנה לגובהם של הכתלים, ולאותו כותל אחד שנבנה במכוון באופן שונה מכל השאר.
הַקְשִׁיבוּ ללשון המשנה: "כל הכתלים שהיו שם היו גבוהים", כל אחד מן הכתלים שבמקום ההוא התנשא לגובה רב, "חוץ מכותל המזרחי", כותל אחד בלבד, זה שבצד מזרח, יצא מן הכלל. ובעניין המידה עצמה הגיעו אלינו שתי מסורות: לפי האחת הגובה עשרים אמה, ולפי השנייה ארבעים אמה. בין כך ובין כך מדובר בבנייה עצומה של אבן, גבוהה עד כדי כך שמי שעמד בחוץ לא ראה כלל את העבודה המתרחשת בפנים.
מדוע הושאר כותל אחד נמוך
מפני מה נהגו בכותל אחד אחרת מכולם? המשנה מוסרת את הטעם: "שהכהן השורף את הפרה", הכהן שהופקד על שריפת הפרה האדומה, "עומד בראש הר המשחה", היה נעמד בפסגת הר המשחה, הוא הר הזיתים, פסגה הפונה אל המקדש מצד מזרח. משם היה עליו "ומתכוון ורואה", לכוון את עצמו בדיוק ולראות את "בפתחו של היכל", פתח ההיכל, וזאת ברגע המכריע, "בשעת הזאת הדם", בעת שהזה את הדם.
עבודה זו לא נעשתה בתוך המקדש כלל. היא נעשתה בהר שמעבר לעמק, וההזאה של הדם הייתה צריכה להיות מכוונת כלפי המקדש. הפסוקים קובעים שעל הכהן להיות פתח ההיכל בקו ראייתו בשעה שהוא מזה, ולדרישה הלכתית זו היו השלכות על אופן בנייתם של המבנים בהר הבית.
קו ראייה שנבנה בתוך הכותל
מכיוון שהכהן עמד בהר שבמזרח והיה צריך מבט פנוי מערבה אל פתח ההיכל, נבנה הכותל המזרחי של הר הבית נמוך מכל שאר הכתלים. ממקומו בגובה הר המשחה עבר מבטו מעל ראשו של אותו כותל נמוך, ומשם דרך שער עזרת נשים, ומשם דרך שער העזרה הפנימית, ולבסוף נח על פתחו של ההיכל עצמו.
אילו ניסה להביט דרך השער המזרחי ולא מעל הכותל, היה קו הראייה נחסם ופתח ההיכל לא היה נראה לו. בהנמכת אותו כותל יחיד פתחו הבונים מסדרון של ראייה, ישר מהר הזיתים אל פתח ההיכל, כדי שהכהן השורף את הפרה האדומה יראה בדיוק את מה שהתורה חייבה אותו לראות.