מידות, פרק ב, משנה ה. המשנה כבר הכניסה אותנו מקצות הר הבית, דרך הסורג והחיל, ועכשיו היא עוצרת ברחבה הפתוחה הראשונה והגדולה שבתוך בית המקדש: עזרת נשים. רחבה זו שכנה במזרחה של העזרה הפנימית. אנשים היו מצויים בה כל ימות השנה, ושמה נקרא על שם הנשים רק משום שהן היו מתכנסות שם לשמחת בית השואבה בחג הסוכות.
המשנה פותחת במידות. "עזרת נשים היתה אורך", אורכה של עזרת נשים היה "מאה ושלושים וחמש", מאה שלושים וחמש אמות, "על רוחב", ורוחבה "מאה ושלושים וחמש", אותן מאה שלושים וחמש אמות. הרי שהיתה מרובעת, 135 על 135, ומידות אלו נמדדו מצדן הפנימי של הכתלים.
"וארבע לשכות היו בארבע מקצועותיה": ארבע לשכות עמדו בארבע פינותיה, "של ארבעים ארבעים אמה", כל אחת מהן ארבעים אמה על ארבעים אמה, האורך ממזרח למערב והרוחב מצפון לדרום.
"ולא היו מקורות": גג לא היה על ארבע הלשכות הללו. "וכך הם עתידים להיות": כך תהיה צורתן גם בבית המקדש השלישי, שוב בלא קירוי מעליהן. המקור, "שנאמר", הוא במראה יחזקאל: "ויוציאני אל החצר החיצונה ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר, והנה חצר במקצוע החצר, חצר במקצוע החצר, בארבעת מקצועות החצר חצרות קטורות". המלאך הוציא את הנביא אל החצר החיצונה והעבירו סביב ארבע פינותיה, ובכל פינה ראה חצר, וארבע חצרות המקצועות הללו היו "קטורות". אותה חצר חיצונה שהוראה ליחזקאל במקדש העתיד מקבילה לעזרת נשים של בית שני.
לראות את התמונה
בכל מסכת מידות כדאי להחזיק תרשים לפנינו. דמיינו שאתם עומדים ופניכם למערב. העזרה נמצאת רחוק, בקצה המערבי, והמשנה שלנו עדיין לא הגיעה לשם; חמש עשרה המעלות העולות אל העזרה עוד לפנינו. הנכנס בשער הר הבית עובר תחילה את הסורג, אותה מחיצת עץ שנתבארה למעלה, אחריו בא החיל, ורק לאחר מכן מגיעים לעזרת נשים. ממשיכים מערבה ומגיעים למזבח החיצון ולעזרה, שבה נעשתה העבודה.
"ואין קטורות אלא שאינן מקורות": חז"ל למדו מלשון "קטורות" שלשכות המקצועות הללו היו פתוחות כלפי השמים. שורש המלה מתאר עשן העולה כעמוד, וזה מלמד שהיה נעשה עשן במקומות הללו, ואין העשן יכול לעלות אלא אם כן אין דבר מקרה אותו.
בית ראשון ובית שני נבנו בתכנית כמעט זהה. בפרט הזה, אף על פי כן, בוני הבית השני עשו כדוגמת השלישי ולא כדוגמת הראשון. במקדש שלמה לשכות המקצועות של רחבה זו היו מקורות. הבית השני חזר ושחזר דווקא את מה שיהיה בשלישי, שייבנה במהרה בימינו, ולפיכך ארבע לשכות מקצועותיו נותרו בלא גג.
למה שימשה כל לשכה
"ומה היו משמשות?" לאיזה שימוש נועדה כל אחת מארבע הפינות? "דרומית מזרחית היא היתה לשכת הנזירים, שֶׁשָּׁם הנזירים מבשלין את שלמיהן ומגלחין את שערן ומשלחים תחת הדוד". בפינה הדרומית מזרחית עמדה לשכת הנזירים. שם היה הנזיר מבשל את שלמיו, מגלח את שערו ומשלח את השער לאש שתחת דוד הבישול. הנזיר מקבל על עצמו נדר: הוא נמנע מיין ומכל היוצא מן הגפן, אינו מגלח את שערו, ומתרחק מטומאת מת. בתום ימי נזירותו הוא בא לבית המקדש עם קרבנותיו, שערו מגולח, ובעוד השלמים מתבשלים משליכים את השער תחת הדוד לתוך האש.
"מזרחית צפונית היא היתה לשכת העצים": בפינה המזרחית צפונית היתה לשכת העצים, "ששם הכהנים בעלי מומין", שבה כהנים שהיה בהם מום גופני, ופסולים לעבודה עצמה, הופקדו על מלאכת "מתליעין העצים", לבדוק את עצי המערכה ולהוציא את המתולעים שבהם. "וכל עץ שנמצא בו תולעת", כל בול עץ שנמצאה בו תולעת, הוא "פסול מעל גבי המזבח", פסול לעלות על המזבח. כשם שבהמה בעלת מום אינה קרבה, כך עץ שהתליע אין לו מקום על המזבח.
"צפונית מערבית היא היתה לשכת מצורעים": הפינה הצפונית מערבית שימשה את המצורעים. ביום השמיני לימי טהרתו היה המצורע טובל במקווה שהיה באותה לשכה, ואחר כך עומד בפתח העזרה, ושם היו נותנים מדם אשמו על תנוך אזנו הימנית, על בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית.
"מערבית דרומית": ואילו על הלשכה הדרומית מערבית הודה רבי אליעזר בן יעקב, "שכחתי מה היתה משמשת", שנשכח ממנו שימושה. נראה שכל הזיהויים שבמשנה זו הם משלו, ואת האחד הזה כבר לא זכר. "אבא שאול אומר": אבא שאול שמר מסורת ש"שם היו נותנין", שם היו מניחים, "יין ושמן", יין ושמן, "היא היתה נקראת לשכת בית שמניא". היא שימשה כמחסן, והשם לשכת בית שמניא נקבע לה משום שהיה בה שמן בכמות גדולה יותר מן היין.
הגזוזטרה
בימי בית שני ראו חכמים שאנשים ונשים מתערבבים שלא כראוי בשמחת בית השואבה בכל סוכות, והסיקו שיש לשנות את מבנה הרחבה. "וחלקה היתה בראשונה": בתחילה היו כתליה חלקים, בלא בליטה כלשהי. "והקיפוה גזוזטרה": הקיפו את פנימה ביציע הנשען על זיזים היוצאים מן הכותל עצמו, "שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן". הנשים היו צופות בשמחת בית השואבה מן הגזוזטרה שלמעלה והאנשים מלמטה, "כדי שלא יהיו מעורבין", כדי שלא יידחקו שתי הקבוצות יחד.
העזרה הפנימית היתה גבוהה יותר, ומעלות בצדה המערבי של עזרת נשים חיברו בין שני המפלסים, שאדם היה עולה מן הרחבה אל העזרה הפנימית. "וחמש עשרה מעלות": חמש עשרה מדרגות, "עולות מתוכה לעזרת ישראל", עלו מתוכה אל אותו חלק בעזרה הפנימית הנקרא עזרת ישראל, שכן העזרה הפנימית עצמה נחלקה לאזורים נפרדים.
"כנגד חמש עשרה מעלות": כנגד חמש עשרה המעלות "שבתהילים", חמישה עשר פרקי שיר המעלות שבתהילים, "שעליהן הלויים אומרים בשיר". הלויים היו אומרים את חמישה עשר המזמורים הללו על גבי המדרגות הללו ממש בשמחת בית השואבה, חמש עשרה שורות של לויים עומדות על חמש עשרה המעלות, כל שורה ומזמורה. בשאר ימות השנה, כששירת הלויים ליוותה את עבודת התמיד, מקומם היה על הדוכן שבעזרה הפנימית.
"לא היו טרוטות": חמש עשרה המעלות לא נבנו בקו ישר, "אלא מוקפות כחצי גורן עגולה", אלא היו עשויות כעיגול, כחצי גורן עגולה, שהרי מדרגה מעוגלת מכילה משוררים רבים יותר מישרה.