מנחות פרק ה', משנה ח'. במשנה זו אנו פונים לעניינים מעשיים. כזכור, חמישה סוגי מנחות נדבה הם:
מנחת הסולת - מנחה גולמית שאינה עוברת בישול או אפייה.
מנחת מחבת ומנחת מרחשת - שתי מנחות המטוגנות בכלי.
מנחת חלות ומנחת רקיקין - שתי מנחות אפויות.
משנתנו עוסקת בשתי המנחות המטוגנות, ואילו המשנה שלאחריה תעסוק בשתי האפויות.
"האומר הרי עלי במחבת":
אדם הנודר נדר רשמי להביא מנחה, ומפרש בנדרו שיביא מנחה המטוגנת במחבת - כלומר בכלי שטוח - "לא יביא מרחשת", ואין הוא רשאי להכין את מנחתו בכלי עמוק. ואם הביא במרחשת, המנחה שהביא אכן מתקבלת, אך אין בכך כדי לפטרו, ועליו להביא מנחה נוספת העשויה במחבת דווקא. שהרי נדרו היה במחבת דווקא.
וכן להיפך: המתחייב להביא "במרחשת", שהיא המחבת העמוקה, "לא יביא במחבת" - אין הוא רשאי להביא מנחה שהוכנה על כלי שטוח.
"ומה בין מחבת למרחשת?"
כלומר, מהו ההבדל המעשי בין שני הכלים? בכך נחלקו התנאים:
שיטת רבי יוסי הגלילי: "מרחשת יש לה כיסוי ומחבת אין לה כיסוי". לדעתו, שקיבל מסורת מרבותיו, המאפיין המגדיר את ההבדל בין השניים אינו צורת הכלי אלא הכיסוי: שני הכלים מסוג אחד, אלא שלאחד יש מכסה ולשני אין. המרחשת - מלשון "רוחשת", תנועה והתנועעות - היא הרכה יותר, ונעשית בכלי המכוסה במכסה, ואילו המחבת היא כלי שטוח ללא מכסה.
שיטת רבי חנינא בן גמליאל, וכמותו ההלכה: "מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין, ומחבת צפה ומעשיה קשין". המרחשת היא כלי עמוק, ולפיכך התוצר היוצא ממנה רך ורוטט - כעין עוגת ספוג; והמחבת שטוחה, ולפיכך התוצר היוצא ממנה מוצק וקשה.
ביאור רש"י:
רש"י מבאר בדרך שהוצגה לעיל: ההבדל נעוץ בצורת הכלי בלבד, וממנה נובע השוני בתוצר. המרחשת היא כלי עמוק, ולכן העיסה יושבת בתוך השמן ומיטגנת בו, ותוצאתה רכה וספוגית. המחבת שטוחה, והשמן נשפך ממנה לצדדים, ולפיכך התוצר נעשה קשה ומוצק, כעין ביסקוויט.
ביאור הרמב"ם והברטנורא:
הרמב"ם מבאר, ונראה שהברטנורא הולך בשיטתו, שההבדל רחב יותר ונוגע גם לבצק עצמו. כלי עמוק שיש לו דפנות מאפשר להכין בו בלילה רכה יותר, בתוספת מים מרובה, ולפיכך התוצר יוצא ספוגי. הכנה כזו אינה אפשרית בכלי שטוח, שהרי בלילה נוזלית המונחת על משטח שטוח תישפך מן הצדדים ותיפול אל תוך האש.
לפיכך, כאשר מכינים על גבי מחבת שטוחה, נדרש בצק סמיך יותר העומד במקומו. מכאן נובע ההבדל בתוצאה: המרחשת מפיקה מעין עוגיות רכות העשויות מבלילה, ואילו המחבת מפיקה לחמים סמיכים, מטוגנים, מוצקים ויציבים יותר.
לסיכום: במשנה זו למדנו שהנודר מנחת מחבת אינו יוצא ידי נדרו במרחשת, והנודר מרחשת אינו יוצא ידי נדרו במחבת. באשר להבדל שביניהם נחלקו התנאים: לרבי יוסי הגלילי ההבדל הוא בכיסוי הכלי, ואילו לרבי חנינא בן גמליאל, וכן ההלכה, המרחשת עמוקה ומעשיה רכים ורוחשים, והמחבת שטוחה ומעשיה קשים. רש"י תלה את ההבדל בצורת הכלי ובכמות השמן שבו, ואילו הרמב"ם והברטנורא הוסיפו שאף הבצק עצמו שונה: בלילה רכה בכלי העמוק, ובצק סמיך בכלי השטוח.
במשנה הבאה נעסוק בשתי המנחות האפויות - החלות והרקיקין.