מנחות פרק חמישי, משנה ט' - המשנה האחרונה שבפרק. משנה זו עוסקת בשתי מנחות הנדבה הנאפות בתנור.
שני סוגי המנחות הנאפות בתנור:
חלות - כעין מצה עבה יחסית, בדומה למצה הספרדית.
רקיקין - דקים ושבירים, בדומה למצה האשכנזית.
המקבל על עצמו להביא מנחה הנעשית בתנור, רשאי להביא אחד משני סוגים אלו. אולם משנקב במפורש בלשון "תנור", מחויב הוא שתיאפה המנחה בתנור דווקא.
מהו תנור:
לחז"ל שמות שונים לסוגי כלי האפייה. התנור בנוי כמעין חרוט: רחב בתחתיתו, ושם בוערת האש, וצר בחלקו העליון, כעין כבשן. חומו רב, והלחם נאפה על דפנותיו הפנימיות. כלים אחרים הם הכופח, הקטן מן התנור, והכירה, הרחבה יותר וחומה פחוּת.
מה אינו נחשב 'מעשה תנור':
מאפה כופח - הכופח הוא כתנור קטן, ואין שמו תנור.
מאפי רעפים - רעפים הם אריחי חרס. הלחם צריך להיאפות על דופן התנור, ולא על גבי אריח חרס לוהט, ולפיכך אין זה מעשה תנור.
מאפי יורות הערביים - יורה היא כעין סיר, ואין זה תנור. למעשה מדובר בחור החפור באדמה ומרוח בטיט, שהאש בוערת בתוכו והלחם נאפה על דפנותיו - דומה מאוד לדרך אפייתו של התנור, ואף על פי כן אין זה תנור אלא כלי אחר.
לפיכך, מי שהתחייב "הרי עלי מנחת מאפה תנור" והכין את מנחתו באחד מאלו - לא יצא ידי חובתו, שהרי התחייבותו הייתה להביאה אפויה בתנור.
רבי יהודה אומר: אם רצה - יביא מאפה כופח. לדעתו, אף שאין שם הכופח כשם התנור, הרי הוא בעצם תנור קטן הפועל באותה דרך, ודי בכך. אולם אין הלכה כרבי יהודה, אלא נדרש תנור כפי שהבריות קוראות לו תנור.
מחצה חלות ומחצה רקיקין:
האומר "הרי עלי מנחת מאפה" - פתוחות לפניו שתי אפשרויות: חלות או רקיקין. מנחת הנדבה מתחלקת לעשר חלות מן העישרון, ומכאן עולה השאלה: הואיל ולשון "מנחת מאפה" כוללת חלות ורקיקין כאחד, האם רשאי הוא לחלקה ולהביא חמש חלות וחמישה רקיקין?
אומרת המשנה: "הרי עלי מנחת מאפה - לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין". לדעת תנא קמא אין הוא רשאי להביא מחצית מן הכמות רקיקין ומחציתה חלות, אלא עשר מן הסוג שיבחר, שכן צריך שיהיה העישרון כולו אצווה אחת הנעשית באופן אחד.
רבי שמעון מתיר, שהוא קרבן אחד - לדעתו, מאחר ששני החצאים, חמש ועוד חמש, הם חלק מעישרון אחד, והכל אפוי בתנור, אין בכך פסול.
לסיכום: אין הלכה כרבי שמעון. המתחייב להביא מנחה אפויה בתנור, רשאי לבחור בחלות או ברקיקין, אך עליו להביא את כל העשר מסוג אחד בלבד.