משנה ז בפרק יג במסכת מנחות דומה במבנה למשנה הקודמת: שם עסקנו במי שהתחייב להביא עולה, וכאן עוסקת המשנה במי שהתחייב להביא שלמים או תודה - והתודה אינה אלא מעין תת-סוג של השלמים.
ההבדל שבין העולה לשלמים:
השלמים הם סוג הבהמה הנוסף שאדם יכול להתנדב ולהביא, אך אין עוף הקרב שלמים כלל: העוף בא או עולה או חטאת בלבד.
שלא כעולה, השלמים באים מן הזכר ומן הנקבה כאחד.
שתים עשרה האפשרויות:
שלושה מיני בהמה קרבים שלמים - בקר, עיזים וכבשים - וכל אחד מהם עשוי להיות זכר או נקבה, בוגר או צעיר. נמצא שלפנינו שתים עשרה אפשרויות:
בקר: פר - שור זכר בשנתו השנייה או השלישית; פרה - נקבה בוגרת; עגל - זכר צעיר; עגלה - נקבה צעירה.
עיזים: שעיר - עז זכר בוגר (תיש); שעירה - עז נקבה בוגרת; גדי - עז זכר שאינו בוגר; גדיה - עז נקבה שאינה בוגרת.
כבשים: איל - זכר בוגר, בן שלושה עשר חודש ויום אחד; רחל - נקבה בוגרת; טלה - כבש זכר צעיר; טליא - כבשה נקבה צעירה.
"הרי עלי תודה ושלמים" - המתחייב להביא תודה או שלמים ולא פירש איזה מין בהמה יביא, כל המינים כשרים לנדרו, שכן כולם בכלל דבריו. לפיכך רשאי הוא להביא את הזול שבאפשרויות - כבש קטן - ויוצא בכך ידי חובתו.
"פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי" - האומר שנדר מין מסוים מן הבקר ואין הוא זוכר איזה מין נדר, חייב להביא את כל ארבע האפשרויות שבבקר: פר ופרה, עגל ועגלה.
"מינה בהמה" - האומר שנדר מין מסוים של בהמה ואין הוא זוכר איזה מין הוא, חייב להביא את כל שתים עשרה האפשרויות, כדי לוודא שיצא ידי חובתו: "יביא פר ופרה, עגל ועגלה, איל ורחל, גדי וגדיה, שעיר ושעירה, טלה וטליא". (ראוי לציין כי סדר המנייה במשנה אינו רצוף: לאחר האיל והרחל, שהם מן הצאן הבוגר, חוזרת המשנה אל העיזים.) משנה זו היא כשיטת רבי, ואין הלכה כמותה.
ההלכה למעשה:
במשנה עצמה לא הובאה דעה חולקת, אך בגמרא מבואר שרבנן חולקים וסוברים כי הבהמה הבוגרת כוללת בתוכה את הצעירה: המתחייב להביא עגל, יכול להביא פר ולצאת בו ידי חובתו. ואולם הזכר והנקבה אינם מתחלפים זה בזה. נמצא שאין צורך בשתים עשרה בהמות אלא בשש בלבד:
מן הבקר - פר ופרה.
מן העיזים - שעיר ושעירה.
מן הכבשים - איל ורחל.
ואילו שש האחרות - עגל ועגלה, גדי וגדיה, טלה וטליא - נכללות באותן שש הבוגרות.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דיני המתחייב בשלמים או בתודה מבלי לפרש את מין הבהמה. עמדנו על ההבדל שבין העולה לשלמים - שאין עוף קרב שלמים, ושהשלמים באים זכר ונקבה - ועל שתים עשרה האפשרויות שבשלושת המינים. הנודר סתם מביא את הזול שבהם; המפרש "מן הבקר" ואינו זוכר, מביא את ארבעת מיני הבקר; והאומר "מינה בהמה" ואינו זוכר, מביא לשיטת רבי את כל שתים עשרה. ואולם להלכה, כדעת רבנן, הבוגרת כוללת את הצעירה, ודי בשש בהמות בלבד.